הבדלים בין גרסאות בדף "משפט ערך הביניים"

גרסה אחרונה מ־15:39, 8 בנובמבר 2016

משפט ערך הביניים

תהי $f$ פונקציה הרציפה בקטע $[a,b]$ . אזי לכל $f(a)<y<f(b)$ או $f(a)>y>f(b)$ קיימת $c\in[a,b]$ כך ש- $f(c)=y$ .

הוכחה

ראשית, נוכיח משפט חלש יותר:

תהי $f$ פונקציה הרציפה בקטע $[a,b]$ . אזי אם $f(a)\cdot f(b)<0$ קיימת $c\in[a,b]$ כך ש- $f(c)=0$ .

כלומר, פונקציה רציפה חייבת להתאפס בין נקודה בה היא מקבלת ערך שלילי לנקודה בה היא מקבלת ערך חיובי. (היא לא יכולה "לדלג" על ציר $x$ .)

הוכחה: נגדיר $I_1=[a,b]$ . כעת, אם $f\left(\tfrac{a+b}{2}\right)=0$ סיימנו.

אחרת, נחלק את הקטע לשניים, וניקח $I_2=\left[a,\tfrac{a+b}{2}\right]$ או $I_2=\left[\tfrac{a+b}{2},b\right]$ כך שהפונקציה תקבל סימנים מנוגדים בקצות הקטע.

נחלק שוב את הקטע באופן דומה עד שנקבל נקודה בה הפונקציה מתאפסת, או שנקבל סדרה של קטעים המוכלים זה בזה, בעלי אורך שואף לאפס (שכן אנחנו מחלקים את האורך בשתיים בכל פעם).

אם קיבלנו סדרה אינסופית של קטעים $I_n=[a_n,b_n]$ , היא מקיימת את הלמה של קנטור ויש נקודת גבול משותפת $\lim\limits_{n\to\infty}a_n=\lim\limits_{n\to\infty}b_n=c\in[a,b]$

כעת, כיון שהפונקציה רציפה, לפי היינה

\lim\limits_{n\to\infty}f(a_n)=\lim\limits_{n\to\infty}f(b_n)=f(c)

אבל כיון שהפונקציה מקבל אינסוף ערכים שליליים על סדרות אלה, וגם אינסוף ערכים חיוביים, הגבול חייב להיות אפס, כלומר

f(c)=0

כפי שרצינו.

כעת נשוב למקרה הכללי. נניח בלי הגבלת הכלליות כי $f(a)<f(b)$ .

נביט בפונקציה $g(x)=f(x)-y$ . כיון ש- $y$ בין $f(a),f(b)$ ברור כי $g(a)\cdot g(b)<0$ .

לפי המשפט לעיל, קיימת $c\in[a,b]$ כך ש- $g(c)=0$ , כלומר $f(c)=y$ כפי שרצינו. $\blacksquare$

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-[[משפטים/אינפי|חזרה למשפטים באינפי]]
 ==משפט ערך הביניים==
-תהי <math>f</math> פונקציה הרציפה בקטע [a,b]. אזי לכל <math>\alpha</math> בין <math>f(a),f(b)</math> קיימת <math>c\in[a,b]</math> כך ש <math>f(c)=\alpha</math>
+<videoflash>NxqtPr0wWJg</videoflash>
+תהי <math>f</math> פונקציה הרציפה בקטע <math>[a,b]</math> . אזי לכל <math>f(a)<y<f(b)</math> או <math>f(a)>y>f(b)</math> קיימת <math>c\in[a,b]</math> כך ש- <math>f(c)=y</math> .
 ===הוכחה===
 ראשית, נוכיח משפט חלש יותר:
-תהי <math>f</math> פונקציה הרציפה בקטע [a,b]. אזי אם <math>f(a)f(b)<0</math> קיימת <math>c\in[a,b]</math> כך ש <math>f(c)=0</math>
+תהי <math>f</math> פונקציה הרציפה בקטע <math>[a,b]</math> . אזי אם <math>f(a)\cdot f(b)<0</math> קיימת <math>c\in[a,b]</math> כך ש- <math>f(c)=0</math> .
-כלומר, פונקציה רציפה חייבת להתאפס בין נקודה בה היא מקבלת ערך שלילי לבין נקודה בה היא מקבלת ערך חיובי. (היא לא יכול "לדלג" על ציר x.)
+כלומר, פונקציה רציפה חייבת להתאפס בין נקודה בה היא מקבלת ערך שלילי לנקודה בה היא מקבלת ערך חיובי. (היא לא יכולה "לדלג" על ציר <math>x</math> .)
+'''הוכחה:'''
+נגדיר <math>I_1=[a,b]</math> . כעת, אם <math>f\left(\tfrac{a+b}{2}\right)=0</math> סיימנו.
-'''הוכחה.'''
+אחרת, נחלק את הקטע לשניים, וניקח <math>I_2=\left[a,\tfrac{a+b}{2}\right]</math> או <math>I_2=\left[\tfrac{a+b}{2},b\right]</math> כך שהפונקציה תקבל סימנים מנוגדים בקצות הקטע.
-נגדיר <math>I_1=[a,b]</math>. כעת, אם <math>f(\frac{a+b}{2})=0</math> סיימנו.
-אחרת, נחלק את הקטע לשניים, וניקח <math>I_2=[a,\frac{a+b}{2}]</math> או <math>I_2=[\frac{a+b}{2},b]</math> כך שהפונקציה תקבל סימנים מנוגדים בקצות הקטע.
+נחלק שוב את הקטע באופן דומה עד שנקבל נקודה בה הפונקציה מתאפסת, או שנקבל סדרה של קטעים המוכלים זה בזה, בעלי אורך שואף לאפס (שכן אנחנו מחלקים את האורך בשתיים בכל פעם).
-נחלק שוב את הקטע באופן דומה עד שנקבל נקודה בה הפונקציה מתאפסת, או שנקבל סדרה של קטעים המוכלים זה בזה, בעלי אורך שואף לאפס (שכן אנחנו מחלקים את האורך בשתים כל פעם).
+אם קיבלנו סדרה אינסופית של קטעים <math>I_n=[a_n,b_n]</math>, היא מקיימת את [[הלמה של קנטור]] ויש נקודת גבול משותפת <math>\lim\limits_{n\to\infty}a_n=\lim\limits_{n\to\infty}b_n=c\in[a,b]</math>
-אם קיבלנו סדרה אינסופית של קטעים <math>I_n=[a_n,b_n]</math>, היא מקיימת את הלמה של קנטור ויש נקודת גבול משותפת <math>\lim a_n = \lim b_n = c\in [a,b]</math>
+כעת, כיון שהפונקציה רציפה, לפי היינה
+:<math>\lim\limits_{n\to\infty}f(a_n)=\lim\limits_{n\to\infty}f(b_n)=f(c)</math>
-כעת, כיוון שהפונקציה רציפה, לפי היינה
+אבל כיון שהפונקציה מקבל אינסוף ערכים שליליים על סדרות אלה, וגם אינסוף ערכים חיוביים, הגבול חייב להיות אפס, כלומר
+:<math>f(c)=0</math>
+כפי שרצינו.
-::<math>f(c)=\lim f(a_n) = \lim f(b_n)</math>.
-אבל כיוון שהפונקציה מקבל אינסוף ערכים שליליים על סדרות אלה, וגם אינסוף ערכים חיוביים, הגבול חייב להיות אפס, כלומר
-::<math>f(c)=0</math>
-כפי שרצינו.
+כעת נשוב למקרה הכללי. נניח בלי הגבלת הכלליות כי <math>f(a)<f(b)</math> .
+נביט בפונקציה <math>g(x)=f(x)-y</math> . כיון ש- <math>y</math> בין <math>f(a),f(b)</math> ברור כי <math>g(a)\cdot g(b)<0</math> .
-כעת נחזור למקרה הכללי. נביט בפונקציה <math>g(x)=f(x)-\alpha</math>. כיוון ש <math>\alpha</math> בין <math>f(a),f(b)</math> ברור כי
+לפי המשפט לעיל, קיימת <math>c\in[a,b]</math> כך ש- <math>g(c)=0</math> , כלומר <math>f(c)=y</math> כפי שרצינו. <math>\blacksquare</math>
-<math>g(a)g(b)< 0</math>.
-לפי המשפט לעיל, קיימת c בקטע כך ש <math>g(c)=0</math> כלומר, <math>f(c)=\alpha</math> כפי שרצינו.
+[[קטגוריה:אינפי]]

הבדלים בין גרסאות בדף "משפט ערך הביניים"

גרסה אחרונה מ־15:39, 8 בנובמבר 2016

משפט ערך הביניים

הוכחה

תפריט הניווט

כלים אישיים

גרסאות שפה

מרחבי שם

חיפוש

עוד

צפיות

ניווט

כלים