הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:אור שחף/133 - הרצאה/20.2.11"

מתוך Math-Wiki
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מ (אינטגרציה)
שורה 1: שורה 1:
=אינטגרציה=
+
{{כותרת נושא|אינטגרציה|נושא ראשון}}
'''הערה:''' האינטגרל הוא '''לא''' שטח שמתחת לגרף. עם זאת, האינטגרל נותן אינדיקציה טובה לשטח זה ומאפשר לחשב אותו.
+
'''הערה:''' האינטגרל הוא '''לא''' שטח שמתחת לגרף. למעשה, השטח מתחת לגרף מוגדר לפי האינטגרל.
 
+
===דוגמת חישוב (ידני) של שטח שמתחת לגרף===
====דוגמת חישוב (ידני) של שטח שמתחת לגרף====
+
  
 
נתון הגרף (1) של y=x<sup>2</sup>. נחשב את השטח שמתחת לו. לצורך כך נחשב תחילה את השטח של המלבנים הגדולים והמלבנים הקטנים (החוסמים והחסומים).
 
נתון הגרף (1) של y=x<sup>2</sup>. נחשב את השטח שמתחת לו. לצורך כך נחשב תחילה את השטח של המלבנים הגדולים והמלבנים הקטנים (החוסמים והחסומים).
שורה 24: שורה 23:
 
''דוגמה:'' אם <math>f(x)=x^2</math> אז <math>F(x)=\frac{x^3}3</math>.
 
''דוגמה:'' אם <math>f(x)=x^2</math> אז <math>F(x)=\frac{x^3}3</math>.
  
===משפט 0===
+
==משפט 0==
 
אם <math>F(x)</math> ו-<math>G(x)</math> קדומות ל-<math>f(x)</math> בקטע I אז קיים קבוע c כך ש-<math>F(x)=G(x)+c</math>
 
אם <math>F(x)</math> ו-<math>G(x)</math> קדומות ל-<math>f(x)</math> בקטע I אז קיים קבוע c כך ש-<math>F(x)=G(x)+c</math>
  
====הוכחה====
+
===הוכחה===
 
נגדיר <math>H(x)=F(x)-G(x)</math> ולכן <math>\forall x\in I:\ H'(x)=F'(x)-G'(x)=f(x)-f(x)=0</math>. לפי תוצאה ממשפט לגרנג' <math>F(x)-G(x)=H(x)=c\implies F(x)=G(x)+c</math>. {{משל}}
 
נגדיר <math>H(x)=F(x)-G(x)</math> ולכן <math>\forall x\in I:\ H'(x)=F'(x)-G'(x)=f(x)-f(x)=0</math>. לפי תוצאה ממשפט לגרנג' <math>F(x)-G(x)=H(x)=c\implies F(x)=G(x)+c</math>. {{משל}}
  
שורה 35: שורה 34:
 
'''הגדרה:''' תהי <math>f(x)\ge0</math> רציפה בקטע <math>[a,b]</math>. נסמן ב-<math>\int\limits_a^b f(x)dx</math> את השטח שמתחת לגרף.
 
'''הגדרה:''' תהי <math>f(x)\ge0</math> רציפה בקטע <math>[a,b]</math>. נסמן ב-<math>\int\limits_a^b f(x)dx</math> את השטח שמתחת לגרף.
  
===המשפט היסודי של חשבון אינטגרלי (בצורה אינטואיטיבית)===
+
==המשפט היסודי של חשבון אינטגרלי {{הערה|(בצורה אינטואיטיבית)}}==
 
תהי <math>f(x)\ge0</math> מוגדרת ורציפה ב-<math>[a,b]</math>.
 
תהי <math>f(x)\ge0</math> מוגדרת ורציפה ב-<math>[a,b]</math>.
 
# לכל <math>x\in[a,b]</math> נגדיר <math>A(x)=\int\limits_a^x f(t)dt</math> אזי <math>\forall x\in[a,b]:\ f(x)=A'(x)</math>.
 
# לכל <math>x\in[a,b]</math> נגדיר <math>A(x)=\int\limits_a^x f(t)dt</math> אזי <math>\forall x\in[a,b]:\ f(x)=A'(x)</math>.
 
# אם <math>F(x)</math> קדומה ל-<math>f(x)</math> ב-<math>[a,b]</math> אז <math>\int\limits_a^bf(t)dt=F(b)-F(a)</math>.
 
# אם <math>F(x)</math> קדומה ל-<math>f(x)</math> ב-<math>[a,b]</math> אז <math>\int\limits_a^bf(t)dt=F(b)-F(a)</math>.
  
====הוכחה====
+
===הוכחה===
 
<ol>
 
<ol>
 
<li>גרף (3). רואים ש-<math>A(a)=0</math> וננסה להוכיח ש-<math>A(b)=\int\limits_a^bf(t)dt</math>.
 
<li>גרף (3). רואים ש-<math>A(a)=0</math> וננסה להוכיח ש-<math>A(b)=\int\limits_a^bf(t)dt</math>.
שורה 52: שורה 51:
 
</ol>
 
</ol>
  
==האינטגרל לפי דרבו==
+
=האינטגרל לפי דרבו=
===הקדמה - הגדרות===
+
==הקדמה - הגדרות==
 
תהי <math>f(x)</math> מוגדרת וחסומה ע"י <math>m:=\inf f(x)</math> ו- <math>M:=\sup f(x)</math> בקטע <math>[a,b]</math>. נגדיר את התנודה של f ע"י <math>\Omega=M-m</math>. כעת נגדיר חלוקה P של <math>[a,b]</math>:
 
תהי <math>f(x)</math> מוגדרת וחסומה ע"י <math>m:=\inf f(x)</math> ו- <math>M:=\sup f(x)</math> בקטע <math>[a,b]</math>. נגדיר את התנודה של f ע"י <math>\Omega=M-m</math>. כעת נגדיר חלוקה P של <math>[a,b]</math>:
 
{{left|<math>a=x_0<x_1<\dots<x_n=b</math>}}
 
{{left|<math>a=x_0<x_1<\dots<x_n=b</math>}}
שורה 67: שורה 66:
 
* שטח חסום - הסכום התחתון: <math>\underline S(A,P)=\sum_{k=1}^n m_k\Delta x_k</math>
 
* שטח חסום - הסכום התחתון: <math>\underline S(A,P)=\sum_{k=1}^n m_k\Delta x_k</math>
  
===משפט 1===
+
==משפט 1==
 
בסימונים הנ"ל, עבור כל חלוקה P מתקיים <math>m(b-a)\le\underline S(f,P)\le\overline S(f,P)\le M(b-a)</math>.
 
בסימונים הנ"ל, עבור כל חלוקה P מתקיים <math>m(b-a)\le\underline S(f,P)\le\overline S(f,P)\le M(b-a)</math>.
  
====הוכחה====
+
===הוכחה===
 
{|
 
{|
 
{{=|l=m(b-a)
 
{{=|l=m(b-a)
שורה 95: שורה 94:
 
לכן מוגדרים היטב ה"אינטגרל העליון" <math>\overline{\int}_a^b f(x)dx:=\inf_P \overline S(f,P)</math>  ו"האינטגרל התחתון" <math>\underline\int_a^b f(x)dx:=\sup_P \underline S(f,P)</math>.
 
לכן מוגדרים היטב ה"אינטגרל העליון" <math>\overline{\int}_a^b f(x)dx:=\inf_P \overline S(f,P)</math>  ו"האינטגרל התחתון" <math>\underline\int_a^b f(x)dx:=\sup_P \underline S(f,P)</math>.
  
===הגדרת האינטגרל לפי דרבו===
+
==הגדרת האינטגרל לפי דרבו==
 
תהי <math>f(x)</math> מוגדרת וחסומה ב-<math>[a,b]</math>. נאמר ש-f אינטגרבילית לפי דרבו ב-<math>[a,b]</math> אם <math>\underline\int_a^b f(x)dx=\overline{\int}_a^b f(x)dx</math> ואם הם שווים אז נגדיר <math>\int\limits_a^b f(x)dx</math> להיות הערך המשותף של <math>\underline\int f</math> ו-<math>\overline{\int} f</math>.
 
תהי <math>f(x)</math> מוגדרת וחסומה ב-<math>[a,b]</math>. נאמר ש-f אינטגרבילית לפי דרבו ב-<math>[a,b]</math> אם <math>\underline\int_a^b f(x)dx=\overline{\int}_a^b f(x)dx</math> ואם הם שווים אז נגדיר <math>\int\limits_a^b f(x)dx</math> להיות הערך המשותף של <math>\underline\int f</math> ו-<math>\overline{\int} f</math>.
  
====דוגמה====
+
===דוגמה===
 
בקטע <math>[a,b]</math> כלשהו נגדיר את פונקצית דיריכלה <math>D(x)=\begin{cases}q&x\in\mathbb Q\\0&x\not\in\mathbb Q\end{cases}</math>.
 
בקטע <math>[a,b]</math> כלשהו נגדיר את פונקצית דיריכלה <math>D(x)=\begin{cases}q&x\in\mathbb Q\\0&x\not\in\mathbb Q\end{cases}</math>.
 
נקח חלוקה כלשהי ל-<math>[a,b]</math>: <math>a=x_0<x_1<\dots<x_n=b</math>.
 
נקח חלוקה כלשהי ל-<math>[a,b]</math>: <math>a=x_0<x_1<\dots<x_n=b</math>.
שורה 111: שורה 110:
 
'''הגדרה:''' תהי P חלוקה של קטע <math>[a,b]</math>. חלוקה Q של <math>[a,b]</math> נקראת עידון או העדנה של P אם Q מכילה את כל נקודות החלוקה של P ועוד נקודות.
 
'''הגדרה:''' תהי P חלוקה של קטע <math>[a,b]</math>. חלוקה Q של <math>[a,b]</math> נקראת עידון או העדנה של P אם Q מכילה את כל נקודות החלוקה של P ועוד נקודות.
  
===משפט 2===
+
==משפט 2==
 
תהי <math>f(x)</math> מוגדרת וחסומה ב-<math>[a,b]</math>. תהי P חלוקה של <math>[a,b]</math> ו-Q עידון של P ע"י הוספת r נקודות. אז  
 
תהי <math>f(x)</math> מוגדרת וחסומה ב-<math>[a,b]</math>. תהי P חלוקה של <math>[a,b]</math> ו-Q עידון של P ע"י הוספת r נקודות. אז  
 
{{left|
 
{{left|
שורה 122: שורה 121:
 
כלומר, הסכום העליון יורד והסכום התחתון עולה ע"י עידון אבל השינוי בהם קטן מ-<math>r\lambda(P)\Omega</math>.
 
כלומר, הסכום העליון יורד והסכום התחתון עולה ע"י עידון אבל השינוי בהם קטן מ-<math>r\lambda(P)\Omega</math>.
  
====הוכחה====
+
===הוכחה===
 
מקרה ראשון: <math>r=1</math>. ז"א Q מתקבלת מ-P ע"י הוספת נקודה אחת <math>x_i'</math> כך ש-<math>x_{i-1}<x_i'<x_i</math> עבור i כלשהו. בהתאם לכך נגדיר <math>M_i^-:=\sup\{f(x):\ x_{i-1}\le x\le x_i'\}</math> ו-<math>M_i^+:=\sup\{f(x):\ x_i'\le x\le x_i\}</math>.
 
מקרה ראשון: <math>r=1</math>. ז"א Q מתקבלת מ-P ע"י הוספת נקודה אחת <math>x_i'</math> כך ש-<math>x_{i-1}<x_i'<x_i</math> עבור i כלשהו. בהתאם לכך נגדיר <math>M_i^-:=\sup\{f(x):\ x_{i-1}\le x\le x_i'\}</math> ו-<math>M_i^+:=\sup\{f(x):\ x_i'\le x\le x_i\}</math>.
 
כמו כן, לא שינינו כל תת קטע <math>[x_{k-1},x_k]</math> עבור <math>k\not=i</math> כלשהו. לכן <math>\overline S(f,P)-\overline S(f,Q)=M_i\Delta x_i-\Big(M_i^-(x_i'-x_{i-1})+M_i^+(x_i-x_i')\Big)</math>
 
כמו כן, לא שינינו כל תת קטע <math>[x_{k-1},x_k]</math> עבור <math>k\not=i</math> כלשהו. לכן <math>\overline S(f,P)-\overline S(f,Q)=M_i\Delta x_i-\Big(M_i^-(x_i'-x_{i-1})+M_i^+(x_i-x_i')\Big)</math>
שורה 145: שורה 144:
 
עבור f כנ"ל מתקיים <math>\underline\int_a^b f(x)dx\le\overline{\int}_a^b f(x)dx</math>.
 
עבור f כנ"ל מתקיים <math>\underline\int_a^b f(x)dx\le\overline{\int}_a^b f(x)dx</math>.
 
====הוכחה====
 
====הוכחה====
מסקנה 1 אומרת שלכ שתי חלוקות P,Q של <math>[a,b]</math> מתקיים <math>\underline S(f,P)\le\overline S(f,Q)</math> ולכן <math>\sup_P\underline S(f,P)\le\inf_Q\overline S(f,Q)</math>. כמו כן, לפי ההגדרה <math>\underline\int_a^b f(x)dx=\sup_Q\underline S(f,Q)</math> ו-<math>\inf_P\overline S(f,P)=\overline{\int}_a^b f(x)dx</math>. {{משל}}
+
מסקנה 1 אומרת שלכל שתי חלוקות P,Q של <math>[a,b]</math> מתקיים <math>\underline S(f,P)\le\overline S(f,Q)</math> ולכן <math>\sup_P\underline S(f,P)\le\inf_Q\overline S(f,Q)</math>. כמו כן, לפי ההגדרה <math>\underline\int_a^b f(x)dx=\sup_Q\underline S(f,Q)</math> ו-<math>\inf_P\overline S(f,P)=\overline{\int}_a^b f(x)dx</math>. {{משל}}

גרסה מ־11:44, 2 במרץ 2011

נושא ראשון:
אינטגרציה

הערה: האינטגרל הוא לא שטח שמתחת לגרף. למעשה, השטח מתחת לגרף מוגדר לפי האינטגרל.

דוגמת חישוב (ידני) של שטח שמתחת לגרף

נתון הגרף (1) של y=x2. נחשב את השטח שמתחת לו. לצורך כך נחשב תחילה את השטח של המלבנים הגדולים והמלבנים הקטנים (החוסמים והחסומים).

ברור שסכום שטחי המלבנים גדול משטח הגרף. נחלק את הקטע [0,1]:

0=x_0<x_1<x_2<\dots<x_n=1

(באופן כללי x_k=k/n)

מעל כל תת קטע קטן [x_{k-1},x_k] נבנה "מלבן חוסם" שגובהו \left({k\over n}\right)^2=x_k^2. ביחד מלבנים אלו יוצרים שטח חוסם \overline S:=\sum_{k=1}^n\frac1n\left({k\over n}\right)^2=\frac1{n^3}\sum_{k=1}^nk^2=\frac{n(n+1)(2n+1)}{6n^3}

כמו כן, מעל כל קטע קטן [x_{k-1},x_k] נבנה "מלבן חסום" שגובהו \left({k-1\over n}\right)^2=x_{k-1}^2 ביחד מלבנים אלה מהווים שטח חסום \underline S:=\frac1n\sum_{k=1}^n\left({k-1\over n}\right)^2=\frac1{n^3}\sum_{k=1}^n(k-1)^2=\frac1{n^3}\sum_{k=1}^{n-1}k^2=\frac{n(n+1)(2n+1)}{6n^3}

כעת אם A מציין את השטח שמתחת לגרף בוודאי ש-\underline S\le A\le\overline S, ז"א \frac{n(n+1)(2n+1)}{6n^3}\le A\le\frac{n(n+1)(2n+1)}{6n^3}. הדבר נכון לכל n\in\mathbb N ולכן נוכל להשאיף את n\to\infty ולקבל \frac13\le A\le\frac13, לכן A=\frac13. \blacksquare



הגדרה: תהי f(x) מוגדרת בקטע I. נאמר שהפונקציה F(x) קדומה ל-f ב-I אם \forall x\in I:\ F'(x)=f(x).

דוגמה: אם f(x)=x^2 אז F(x)=\frac{x^3}3.

משפט 0

אם F(x) ו-G(x) קדומות ל-f(x) בקטע I אז קיים קבוע c כך ש-F(x)=G(x)+c

הוכחה

נגדיר H(x)=F(x)-G(x) ולכן \forall x\in I:\ H'(x)=F'(x)-G'(x)=f(x)-f(x)=0. לפי תוצאה ממשפט לגרנג' F(x)-G(x)=H(x)=c\implies F(x)=G(x)+c. \blacksquare



הגדרה: תהי f(x)\ge0 רציפה בקטע [a,b]. נסמן ב-\int\limits_a^b f(x)dx את השטח שמתחת לגרף.

המשפט היסודי של חשבון אינטגרלי (בצורה אינטואיטיבית)

תהי f(x)\ge0 מוגדרת ורציפה ב-[a,b].

  1. לכל x\in[a,b] נגדיר A(x)=\int\limits_a^x f(t)dt אזי \forall x\in[a,b]:\ f(x)=A'(x).
  2. אם F(x) קדומה ל-f(x) ב-[a,b] אז \int\limits_a^bf(t)dt=F(b)-F(a).

הוכחה

  1. גרף (3). רואים ש-A(a)=0 וננסה להוכיח ש-A(b)=\int\limits_a^bf(t)dt. יהי x נתון. כעת לפי ההגדרה A'(x)=\lim_{\Delta x\to0}\frac{A(x+\Delta x)-A(x)}{\Delta x}. בציור: A(x+\Delta x)-A(x) = שטח הארובה, \Delta x = בסיס הארובה, לכן \frac{A(x+\Delta x)-A(x)}{\Delta x} = הגובה הממוצע של הארובה. לכן A'(x) = הגובה הממוצע כאשר \Delta x\to0 =f(x). \blacksquare
  2. נתונה פונקציה קדומה F(x). מחלק 1 ידוע גם ש-A(x) פונקציה קדומה. לפי משפט 0 יש קבוע c כך ש-F(x)=A(x)+c. לכן F(b)-F(a)=A(b)+c-(\underbrace{A(a)}_{=0}+c)=A(b)=\int\limits_a^bf(x)dx. \blacksquare

האינטגרל לפי דרבו

הקדמה - הגדרות

תהי f(x) מוגדרת וחסומה ע"י m:=\inf f(x) ו- M:=\sup f(x) בקטע [a,b]. נגדיר את התנודה של f ע"י \Omega=M-m. כעת נגדיר חלוקה P של [a,b]:

a=x_0<x_1<\dots<x_n=b

עוד נגדיר לכל k את אורך תת קטע מספר k להיות \Delta x_k=x_k-x_{k-1} ואת הפרמטר של P להיות \lambda(P):=\max_{k=1}^n\Delta x_k.

לכל k כך ש-1\le k\le n נגדיר M_k:=\sup\{f(x):\ x_{k-1}\le x\le x_k\} וכן m_k:=\inf\{f(x):\ x_{k-1}\le x\le x_k\}.

גרף (4).

בהתאם לכך נגדיר:

  • שטח חוסם - הסכום העליון: \overline S(f,P)=\sum_{k=1}^n M_k\Delta x_k
  • שטח חסום - הסכום התחתון: \underline S(A,P)=\sum_{k=1}^n m_k\Delta x_k

משפט 1

בסימונים הנ"ל, עבור כל חלוקה P מתקיים m(b-a)\le\underline S(f,P)\le\overline S(f,P)\le M(b-a).

הוכחה

\sum_{k=1}^n\Delta x_k = סכום כל הרווחים בין n נקודות החלוקה = b-a \sum_{k=1}^n m\Delta x_k = m(b-a)
לכל k מתקיים m\le m_k. \sum_{k=1}^n m_k\Delta x_k=\underline S(f,P) \le
\sum_{k=1}^n M_k \Delta x_k=\overline S(f,P) \le
\sum_{k=1}^n M\Delta x_k \le
M(b-a) =

\blacksquare

נשים לב כי לפי משפט 1 המספרים \overline S(f,P),\underline S(f,P) חסומים מלעיל ומלרע באופן ב"ת (בלתי תלוי) ב-P (אבל בוודאי תלוי ב-f).

לכן מוגדרים היטב ה"אינטגרל העליון" \overline{\int}_a^b f(x)dx:=\inf_P \overline S(f,P) ו"האינטגרל התחתון" \underline\int_a^b f(x)dx:=\sup_P \underline S(f,P).

הגדרת האינטגרל לפי דרבו

תהי f(x) מוגדרת וחסומה ב-[a,b]. נאמר ש-f אינטגרבילית לפי דרבו ב-[a,b] אם \underline\int_a^b f(x)dx=\overline{\int}_a^b f(x)dx ואם הם שווים אז נגדיר \int\limits_a^b f(x)dx להיות הערך המשותף של \underline\int f ו-\overline{\int} f.

דוגמה

בקטע [a,b] כלשהו נגדיר את פונקצית דיריכלה D(x)=\begin{cases}q&x\in\mathbb Q\\0&x\not\in\mathbb Q\end{cases}. נקח חלוקה כלשהי ל-[a,b]: a=x_0<x_1<\dots<x_n=b.

לכל k מתקיים M_k=\sup\{f(x):\ x_{k-1}\le x\le x_k\}=1 וכן m_k=\inf\{f(x):\ x_{k-1}\le x\le x_k\}=0. לכן \overline S(f,P)=\sum_{k=1}^n M_k\Delta x_k=\sum_{k=1}^n 1\Delta x_k=b-a ואילו \underline S(f,P)=\sum_{k=1}^n m_k\Delta x_k=\sum_{k=1}^n 0\Delta x_k=0.

מכאן \underline\int_a^b f(x)dx=\sup_P \underline S(f,P)=0 ו-\overline{\int}_a^b f(x)dx=\inf_P \overline S(f,P)=b-a. הם לא שווים ולכן f לא אינטגרבילית. \blacksquare



הגדרה: תהי P חלוקה של קטע [a,b]. חלוקה Q של [a,b] נקראת עידון או העדנה של P אם Q מכילה את כל נקודות החלוקה של P ועוד נקודות.

משפט 2

תהי f(x) מוגדרת וחסומה ב-[a,b]. תהי P חלוקה של [a,b] ו-Q עידון של P ע"י הוספת r נקודות. אז

0\le\overline S(f,P)-\overline S(f,Q)\le r\lambda(P)\Omega

0\le\underline S(f,Q)-\underline S(f,P)\le r\lambda(P)\Omega

(נזכיר ש-\lambda(P)=\max_{1\le k\le n}\Delta x_k ו-\Omega=\sup_{x\in[a,b]} f(x)-\inf_{x\in[a,b]} f(x))

כלומר, הסכום העליון יורד והסכום התחתון עולה ע"י עידון אבל השינוי בהם קטן מ-r\lambda(P)\Omega.

הוכחה

מקרה ראשון: r=1. ז"א Q מתקבלת מ-P ע"י הוספת נקודה אחת x_i' כך ש-x_{i-1}<x_i'<x_i עבור i כלשהו. בהתאם לכך נגדיר M_i^-:=\sup\{f(x):\ x_{i-1}\le x\le x_i'\} ו-M_i^+:=\sup\{f(x):\ x_i'\le x\le x_i\}. כמו כן, לא שינינו כל תת קטע [x_{k-1},x_k] עבור k\not=i כלשהו. לכן \overline S(f,P)-\overline S(f,Q)=M_i\Delta x_i-\Big(M_i^-(x_i'-x_{i-1})+M_i^+(x_i-x_i')\Big)

לפי ההגדרות M_i\ge M_i^+,M_i^- ולפיכך
\begin{align}\overline S(f,P)-\overline S(f,Q)&\ge M_i\Delta x_i-\Big(M_i(x_i'-x_{i-1})+M_i(x_i-x_i')\Big)\\&=M_i\Big(\Delta x_i-(x_i'-x_{i-1}+x_i-x_i')\Big)\\&=M_i\Big(\Delta x_i-(x_i-x_{i-1})\Big)\\&=0\end{align}

את ההמשך עשינו בהרצאה שאחריה:

כמו כן,

\begin{align}\overline S(f,P)-\overline S(f,Q)&\le M_i(x_i-x_{i-1})-m_i(x_i-x_{i-1})\\&=(M_i-m_i)(x_i-x_{i-1})\\&\le\Omega(x_i-x_{i-1})\\&\le\underbrace{r}_{=1}\lambda(P)\Omega\end{align}

מקרה כללי: Q מתקבלת מ-P ע"י הוספת r נקודות. נוסיף אותן אחת אחת. הסכום העליון יורד, אבל לא יותר מאשר \Omega\lambda(P) בכל אחת מ-r המפעמים. לכן מיד נסיק 0\le\overline S(f,P)-\overline S(f,Q)\le r\Omega\lambda(P).

ההוכחה לסכום תחתון דומה. \blacksquare

מסקנה 1

נקח f כנ"ל ונניח ש-P ו-Q הן שתי חלוקות כלשהן של [a,b]. אזי \underline S(f,P)\le\overline S(f,Q).

הוכחה

נבנה עידון משותף, ז"א R=P\cup Q. לפי משפט 2 מתקיים \underline S(f,P)\le\underline S(f,R)\le \overline S(f,R)\le\overline S(f,Q). \blacksquare

מסקנה 2

עבור f כנ"ל מתקיים \underline\int_a^b f(x)dx\le\overline{\int}_a^b f(x)dx.

הוכחה

מסקנה 1 אומרת שלכל שתי חלוקות P,Q של [a,b] מתקיים \underline S(f,P)\le\overline S(f,Q) ולכן \sup_P\underline S(f,P)\le\inf_Q\overline S(f,Q). כמו כן, לפי ההגדרה \underline\int_a^b f(x)dx=\sup_Q\underline S(f,Q) ו-\inf_P\overline S(f,P)=\overline{\int}_a^b f(x)dx. \blacksquare