השראה אלקטרומגנטית - היסטוריית גרסאות

נועה ק: /* מהלך הניסוי */

2014-12-30T06:55:26Z

מהלך הניסוי

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:55, 30 בדצמבר 2014
שורה 47:		שורה 47:
	* הרכיבו את מערכת הניסוי שבאיור 1. כמקור מתח חילופין ישמש מחולל האותות מהממשק. באמצעות אופציית Scope במחשב, נציג את המתח על הסליל הקטן כפונקציה של Output current. התמונה המתקבלת בסקופ מראה את הפרש הפאזה (90o)בין הכא"מ המושרה לזרם הכניסה.		* הרכיבו את מערכת הניסוי שבאיור 1. כמקור מתח חילופין ישמש מחולל האותות מהממשק. באמצעות אופציית Scope במחשב, נציג את המתח על הסליל הקטן כפונקציה של Output current. התמונה המתקבלת בסקופ מראה את הפרש הפאזה (90o)בין הכא"מ המושרה לזרם הכניסה.

	* מדדו את המתח בסליל המשני כפונקציה של תדר המחולל, כאשר הזרם הוא חילופין באמפליטודה <math>200 mA</math>. בצעו מדידות בטווח של <math>100Hz</math> עד <math>1000 Hz</math> בקפיצות של <math>100 Hz</math>.		* מדדו את המתח בסליל המשני כפונקציה של תדר המחולל, כאשר הזרם הוא חילופין באמפליטודה <math>200 mA</math>. אמפליטודה זו מתקבלת כאשר מתח המחולל הוא <math>5 V</math>. בצעו מדידות בטווח של <math>100Hz</math> עד <math>1000 Hz</math> בקפיצות של <math>100 Hz</math>.

	* בתדר של <math>500 Hz</math> שנו את אמפליטודת המחולל בין ערך מינימום למקסימום ומדדו את המתח בסליל המשני כפונקציה של הזרם בסליל הראשי.		* בתדר של <math>500 Hz</math> שנו את אמפליטודת המחולל בין ערך מינימום למקסימום ומדדו את המתח בסליל המשני כפונקציה של הזרם בסליל הראשי.

נועה ק: /* מהלך הניסוי */

2014-11-02T08:01:02Z

מהלך הניסוי

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:01, 2 בנובמבר 2014
שורה 45:		שורה 45:


	* הרכיבו את מערכת הניסוי שבאיור 1. כמקור מתח חילופין ישמש מחולל האותות מהממשק.		* הרכיבו את מערכת הניסוי שבאיור 1. כמקור מתח חילופין ישמש מחולל האותות מהממשק. באמצעות אופציית Scope במחשב, נציג את המתח על הסליל הקטן כפונקציה של Output current. התמונה המתקבלת בסקופ מראה את הפרש הפאזה (90o)בין הכא"מ המושרה לזרם הכניסה.

	* מדדו את המתח בסליל המשני כפונקציה של תדר המחולל, כאשר הזרם הוא חילופין באמפליטודה <math>200 mA</math>. בצעו מדידות בטווח של <math>100Hz</math> עד <math>1000 Hz</math> בקפיצות של <math>100 Hz</math>.		* מדדו את המתח בסליל המשני כפונקציה של תדר המחולל, כאשר הזרם הוא חילופין באמפליטודה <math>200 mA</math>. בצעו מדידות בטווח של <math>100Hz</math> עד <math>1000 Hz</math> בקפיצות של <math>100 Hz</math>.

	* בתדר של <math>500 Hz</math> שנו את אמפליטודת המחולל בין ערך מינימום למקסימום ומדדו את המתח בסליל המשני כפונקציה של הזרם בסליל הראשי.		* בתדר של <math>500 Hz</math> שנו את אמפליטודת המחולל בין ערך מינימום למקסימום ומדדו את המתח בסליל המשני כפונקציה של הזרם בסליל הראשי.

	* שרטטו את התוצאות בגרפים.		* שרטטו את התוצאות בגרפים, והסבירו.
	* מצאו את הקבוע <math>\mu_0</math>		* מצאו את הקבוע <math>\mu_0</math>

נועה ק: /* מערכת הניסוי */

2014-11-02T08:00:15Z

מערכת הניסוי

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:00, 2 בנובמבר 2014
שורה 36:		שורה 36:

	מערכת הניסוי מוצגת באיור 1, כאשר לסליל הפנימי קוטר של <math>33 mm</math> ו - 300 ליפופים. לסולנואיד: <math>n=485</math> (מספר ליפופים למטר).		מערכת הניסוי מוצגת באיור 1, כאשר לסליל הפנימי קוטר של <math>33 mm</math> ו - 300 ליפופים. לסולנואיד: <math>n=485</math> (מספר ליפופים למטר).

			הסליל הארוך (סולנואיד) מחובר למחולל האותות שמופעל דרך המחשב, כאשר זרם החילופין שעובר דרך הסולנואיד נמדד ע"י האופציה במחשב - Output current. נגד מחובר בטור לסולנואיד, ולכן הזרם הוא כמעט בלתי תלוי בתדירות. Voltage sensor ימדוד את הכא"מ המושרה (מתח AC) בסליל הקטן.


	[[קובץ:מערכת הניסוי - השראה.png\|450px\|מרכז\|ממוזער\|איור 1 - מערכת הניסוי]]		[[קובץ:מערכת הניסוי - השראה.png\|450px\|מרכז\|ממוזער\|איור 1 - מערכת הניסוי]]

			==מהלך הניסוי==


			* הרכיבו את מערכת הניסוי שבאיור 1. כמקור מתח חילופין ישמש מחולל האותות מהממשק.
			* מדדו את המתח בסליל המשני כפונקציה של תדר המחולל, כאשר הזרם הוא חילופין באמפליטודה <math>200 mA</math>. בצעו מדידות בטווח של <math>100Hz</math> עד <math>1000 Hz</math> בקפיצות של <math>100 Hz</math>.

	~~בניסוי זה נמדוד~~ את ~~התלות של הכא"מ המושרה~~ בסליל המשני ~~eff בעוצמת~~ הזרם ~~דרך הסולנואיד Ieff. תיאור גרפי של eff כנגד Ieff יהיה קו ישר בעל שיפוע N20nd2/4, מתוך השיפוע תוכלו לחשב את 0~~.		* בתדר של <math>500 Hz</math> שנו את אמפליטודת המחולל בין ערך מינימום למקסימום ומדדו את המתח בסליל המשני כפונקציה של הזרם בסליל הראשי.

	~~במדידה הראשונה נקבל: כא"מ כפונקציה של תדירות בזרם מסויים ,2 = K1f~~. ~~ומכאן נקבל~~		* שרטטו את התוצאות בגרפים.
	~~0 = 2K1~~/~~N2n2Id2~~		* מצאו את הקבוע <math>\mu_0</math>
	~~במדידה השניה נקבל: כא"מ כפונקציה של זרם בתדר מסויים,2 = K2I . ומכאן נקבל~~
	~~0 = 2K2/N2n2fd2~~

נועה ק ב־07:51, 2 בנובמבר 2014

2014-11-02T07:51:33Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־07:51, 2 בנובמבר 2014
שורה 33:		שורה 33:
	כדאי לשים לב לכך שהשדה מגנטי של סולנואיד קטן יותר ליד הקצוות שלו.		כדאי לשים לב לכך שהשדה מגנטי של סולנואיד קטן יותר ליד הקצוות שלו.

	הערה: מכשירים, המודדים זרם או מתח חילופין, מראים את הערכים האפקטיביים <math>I_{eff}</math> ו- <math>\~~epsilo_~~{eff}</math>, והם קטנים עבור זרם סינוס פי <math>\sqrt{2}</math> ביחס לאמפליטודה.		הערה: מכשירים, המודדים זרם או מתח חילופין, מראים את הערכים האפקטיביים <math>I_{eff}</math> ו- <math>\epsilon_{eff}</math>, והם קטנים עבור זרם סינוס פי <math>\sqrt{2}</math> ביחס לאמפליטודה.

			מערכת הניסוי מוצגת באיור 1, כאשר לסליל הפנימי קוטר של <math>33 mm</math> ו - 300 ליפופים. לסולנואיד: <math>n=485</math> (מספר ליפופים למטר).


			[[קובץ:מערכת הניסוי - השראה.png\|450px\|מרכז\|ממוזער\|איור 1 - מערכת הניסוי]]



	בניסוי זה נמדוד את התלות של הכא"מ המושרה בסליל המשני eff בעוצמת הזרם דרך הסולנואיד Ieff. תיאור גרפי של eff כנגד Ieff יהיה קו ישר בעל שיפוע N20nd2/4, מתוך השיפוע תוכלו לחשב את 0.		בניסוי זה נמדוד את התלות של הכא"מ המושרה בסליל המשני eff בעוצמת הזרם דרך הסולנואיד Ieff. תיאור גרפי של eff כנגד Ieff יהיה קו ישר בעל שיפוע N20nd2/4, מתוך השיפוע תוכלו לחשב את 0.

נועה ק: /* מערכת הניסוי */

2014-10-29T11:57:01Z

מערכת הניסוי

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:57, 29 באוקטובר 2014
שורה 21:		שורה 21:
	נעביר דרך הסליל זרם חילופין בתדירות <math>\omega</math> <math>I = I_0 \sin\omega t</math>, ממקור משתנה, הנמדד ע"י מולטימטר.		נעביר דרך הסליל זרם חילופין בתדירות <math>\omega</math> <math>I = I_0 \sin\omega t</math>, ממקור משתנה, הנמדד ע"י מולטימטר.
	במקרה זה השדה המגנטי בתוך הסליל יהיה		במקרה זה השדה המגנטי בתוך הסליל יהיה
	<math>B = \mu_0 nI_0 \sin \omega t </math>.		<math>B = \mu_0 nI_0 \sin \omega t </math>.

	כאשר, <math>I_0</math> היא האמפליטודה של זרם החילופין בסליל.		כאשר, <math>I_0</math> היא האמפליטודה של זרם החילופין בסליל.
	בתוך הסולנואיד, סמוך למרכזו, נמקם סליל משני. השטף המגנטי העובר דרך סליל זה הוא:		בתוך הסולנואיד, סמוך למרכזו, נמקם סליל משני. השטף המגנטי העובר דרך סליל זה הוא:
	<math>\Phi = BS = {{B \pi d^2} \over 4</math>		<math>\Phi = BS = {{B \pi d^2} \over 4}</math>
	כאשר <math>d</math> - קוטר הסליל המשני.		כאשר <math>d</math> - קוטר הסליל המשני.

נועה ק ב־11:55, 29 באוקטובר 2014

2014-10-29T11:55:58Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:55, 29 באוקטובר 2014
שורה 1:		שורה 1:
	[[קובץ:תמונה 5.JPG\|שמאל\|~~350px~~]]		[[קובץ:תמונה 5.JPG\|שמאל\|250px]]


	בתחילה, תופעות חשמליות ותופעות מגנטיות נחשבו בלתי תלויות אלה באלה. הקשר בין חשמל למגנטיות נתגלה ע"י ארסטד (Oersted) בשנת 1820. קיימת אגדה, לפיה הגילוי נעשה במהלך הרצאה, שארסטד ערך כדי להציג לסטודנטים את חוסר התלות בין חשמל למגנטיות. סטודנט מצטיין, שעקב בזהירות אחר הניסויים בהרצאה, שם לב לסטייה קטנה של מחט המצפן, כשמקרבים מצפן לתיל נושא זרם חשמלי. כך נתגלה, כי זרם חשמלי יוצר שדה מגנטי במרחב מסביב. כיום ידוע, כי שדה מגנטי נוצר ע"י זרם חשמלי, אף שזרם זה, לעיתים, אינו ניתן למדידה ישירה (כדוגמת השדה המגנטי של כדור-הארץ או של מגנט קבוע).		בתחילה, תופעות חשמליות ותופעות מגנטיות נחשבו בלתי תלויות אלה באלה. הקשר בין חשמל למגנטיות נתגלה ע"י ארסטד (Oersted) בשנת 1820. קיימת אגדה, לפיה הגילוי נעשה במהלך הרצאה, שארסטד ערך כדי להציג לסטודנטים את חוסר התלות בין חשמל למגנטיות. סטודנט מצטיין, שעקב בזהירות אחר הניסויים בהרצאה, שם לב לסטייה קטנה של מחט המצפן, כשמקרבים מצפן לתיל נושא זרם חשמלי. כך נתגלה, כי זרם חשמלי יוצר שדה מגנטי במרחב מסביב. כיום ידוע, כי שדה מגנטי נוצר ע"י זרם חשמלי, אף שזרם זה, לעיתים, אינו ניתן למדידה ישירה (כדוגמת השדה המגנטי של כדור-הארץ או של מגנט קבוע).
שורה 20:		שורה 19:
	כאשר <math>\mu_0</math> - קבוע הנקרא פרמאביליות הריק, <math>n</math> - מספר הליפופים בסליל ליח' אורך, <math>I</math> - עוצמת הזרם בסליל. כל הגדלים יוצגו ביחידות של SI (טסלה, מטר, אמפר).		כאשר <math>\mu_0</math> - קבוע הנקרא פרמאביליות הריק, <math>n</math> - מספר הליפופים בסליל ליח' אורך, <math>I</math> - עוצמת הזרם בסליל. כל הגדלים יוצגו ביחידות של SI (טסלה, מטר, אמפר).

	נעביר דרך הסליל זרם חילופין בתדירות <math>\omega</math> <math>I = I_0 \sin\omega t</math>, ממקור משתנה, הנמדד ע"י מולטימטר. במקרה זה השדה המגנטי בתוך הסליל יהיה		נעביר דרך הסליל זרם חילופין בתדירות <math>\omega</math> <math>I = I_0 \sin\omega t</math>, ממקור משתנה, הנמדד ע"י מולטימטר.
			במקרה זה השדה המגנטי בתוך הסליל יהיה
			<math>B = \mu_0 nI_0 \sin \omega t </math>.

	~~<math>B = \mu_0 nI_0 \sin \omega t </math>.~~ כאשר, <math>I_0</math> היא האמפליטודה של זרם החילופין בסליל.		כאשר, <math>I_0</math> היא האמפליטודה של זרם החילופין בסליל.
	בתוך הסולנואיד, סמוך למרכזו, נמקם סליל משני. השטף המגנטי העובר דרך סליל זה הוא:		בתוך הסולנואיד, סמוך למרכזו, נמקם סליל משני. השטף המגנטי העובר דרך סליל זה הוא:
	<math>\Phi = BS = {{B \pi d^2} \over 4</math>		<math>\Phi = BS = {{B \pi d^2} \over 4</math>

נועה ק ב־11:55, 29 באוקטובר 2014

2014-10-29T11:55:13Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:55, 29 באוקטובר 2014
שורה 1:		שורה 1:
			[[קובץ:תמונה 5.JPG\|שמאל\|350px]]


	בתחילה, תופעות חשמליות ותופעות מגנטיות נחשבו בלתי תלויות אלה באלה. הקשר בין חשמל למגנטיות נתגלה ע"י ארסטד (Oersted) בשנת 1820. קיימת אגדה, לפיה הגילוי נעשה במהלך הרצאה, שארסטד ערך כדי להציג לסטודנטים את חוסר התלות בין חשמל למגנטיות. סטודנט מצטיין, שעקב בזהירות אחר הניסויים בהרצאה, שם לב לסטייה קטנה של מחט המצפן, כשמקרבים מצפן לתיל נושא זרם חשמלי. כך נתגלה, כי זרם חשמלי יוצר שדה מגנטי במרחב מסביב. כיום ידוע, כי שדה מגנטי נוצר ע"י זרם חשמלי, אף שזרם זה, לעיתים, אינו ניתן למדידה ישירה (כדוגמת השדה המגנטי של כדור-הארץ או של מגנט קבוע).		בתחילה, תופעות חשמליות ותופעות מגנטיות נחשבו בלתי תלויות אלה באלה. הקשר בין חשמל למגנטיות נתגלה ע"י ארסטד (Oersted) בשנת 1820. קיימת אגדה, לפיה הגילוי נעשה במהלך הרצאה, שארסטד ערך כדי להציג לסטודנטים את חוסר התלות בין חשמל למגנטיות. סטודנט מצטיין, שעקב בזהירות אחר הניסויים בהרצאה, שם לב לסטייה קטנה של מחט המצפן, כשמקרבים מצפן לתיל נושא זרם חשמלי. כך נתגלה, כי זרם חשמלי יוצר שדה מגנטי במרחב מסביב. כיום ידוע, כי שדה מגנטי נוצר ע"י זרם חשמלי, אף שזרם זה, לעיתים, אינו ניתן למדידה ישירה (כדוגמת השדה המגנטי של כדור-הארץ או של מגנט קבוע).
	לאחר גילוי זה, המדענים החלו לחפש אחר אפקט הפוך – יצירת זרם חשמלי באמצעות שדה מגנטי. חיפושים אלה לא הניבו תוצאות במשך שנים רבות. הסיבה לכך פשוטה: רק שינויים בשדה מגנטי גורמים ליצירת שדה חשמלי. תופעה זו, נקראת בשם השראה אלקטרומגנטית, נתגלתה לראשונה ע"י פרדיי (Faraday) בשנת 1831.		לאחר גילוי זה, המדענים החלו לחפש אחר אפקט הפוך – יצירת זרם חשמלי באמצעות שדה מגנטי. חיפושים אלה לא הניבו תוצאות במשך שנים רבות. הסיבה לכך פשוטה: רק שינויים בשדה מגנטי גורמים ליצירת שדה חשמלי. תופעה זו, נקראת בשם השראה אלקטרומגנטית, נתגלתה לראשונה ע"י פרדיי (Faraday) בשנת 1831.

נועה ק: /* מערכת הניסוי */

2014-10-29T11:51:29Z

מערכת הניסוי

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:51, 29 באוקטובר 2014
שורה 21:		שורה 21:
	<math>B = \mu_0 nI_0 \sin \omega t </math>. כאשר, <math>I_0</math> היא האמפליטודה של זרם החילופין בסליל.		<math>B = \mu_0 nI_0 \sin \omega t </math>. כאשר, <math>I_0</math> היא האמפליטודה של זרם החילופין בסליל.
	בתוך הסולנואיד, סמוך למרכזו, נמקם סליל משני. השטף המגנטי העובר דרך סליל זה הוא:		בתוך הסולנואיד, סמוך למרכזו, נמקם סליל משני. השטף המגנטי העובר דרך סליל זה הוא:
	 = BS = ~~Bd2~~/4		<math>\Phi = BS = {{B \pi d^2} \over 4</math>
	כאשר d - קוטר הסליל המשני~~. הכא"מ המושרה בסליל המשני לפי חוק פרדי הוא:~~		כאשר <math>d</math> - קוטר הסליל המשני.
	~~2 = N2d/dt = N20nIo(d2/4)cost~~
	כאשר N2 הוא מספר הליפופים בסליל המשני. את הכא"מ המושרה נמדוד באמצעות מולטימטר או באמצעות סקופ. יש לשים לב לתופעה מעניינת נוספת: שדה מגנטי של סולנואיד קטן יותר ליד הקצוות שלו.

	הערה: מכשירים, המודדים זרם או מתח חילופין, מראים את הערכים האפקטיביים ~~Ieff~~ ו- ~~eff~~, והם קטנים עבור זרם סינוס פי 2 ביחס לאמפליטודה. ~~על כן, N20nIeffd2/4 eff =.~~ בניסוי זה נמדוד את התלות של הכא"מ המושרה בסליל המשני eff בעוצמת הזרם דרך הסולנואיד Ieff. תיאור גרפי של eff כנגד Ieff יהיה קו ישר בעל שיפוע N20nd2/4, מתוך השיפוע תוכלו לחשב את 0.		הכא"מ המושרה בסליל המשני לפי חוק פרדי הוא:
			<math>\epsilon_2 = -N_2 {{d\Phi} \over {dt}} </math>
			כאשר <math>N_2</math> הוא מספר הליפופים בסליל המשני.
			את הכא"מ המושרה נמדוד באמצעות מולטימטר או באמצעות סקופ.
			כדאי לשים לב לכך שהשדה מגנטי של סולנואיד קטן יותר ליד הקצוות שלו.

			הערה: מכשירים, המודדים זרם או מתח חילופין, מראים את הערכים האפקטיביים <math>I_{eff}</math> ו- <math>\epsilo_{eff}</math>, והם קטנים עבור זרם סינוס פי <math>\sqrt{2}</math> ביחס לאמפליטודה.

			בניסוי זה נמדוד את התלות של הכא"מ המושרה בסליל המשני eff בעוצמת הזרם דרך הסולנואיד Ieff. תיאור גרפי של eff כנגד Ieff יהיה קו ישר בעל שיפוע N20nd2/4, מתוך השיפוע תוכלו לחשב את 0.

	במדידה הראשונה נקבל: כא"מ כפונקציה של תדירות בזרם מסויים ,2 = K1f. ומכאן נקבל		במדידה הראשונה נקבל: כא"מ כפונקציה של תדירות בזרם מסויים ,2 = K1f. ומכאן נקבל

נועה ק: יצירת דף עם התוכן "בתחילה, תופעות חשמליות ותופעות מגנטיות נחשבו בלתי תלויות אלה באלה. הקשר בין חשמל למגנטיו..."

2014-10-28T15:47:55Z

יצירת דף עם התוכן "בתחילה, תופעות חשמליות ותופעות מגנטיות נחשבו בלתי תלויות אלה באלה. הקשר בין חשמל למגנטיו..."

דף חדש

בתחילה, תופעות חשמליות ותופעות מגנטיות נחשבו בלתי תלויות אלה באלה. הקשר בין חשמל למגנטיות נתגלה ע"י ארסטד (Oersted) בשנת 1820. קיימת אגדה, לפיה הגילוי נעשה במהלך הרצאה, שארסטד ערך כדי להציג לסטודנטים את חוסר התלות בין חשמל למגנטיות. סטודנט מצטיין, שעקב בזהירות אחר הניסויים בהרצאה, שם לב לסטייה קטנה של מחט המצפן, כשמקרבים מצפן לתיל נושא זרם חשמלי. כך נתגלה, כי זרם חשמלי יוצר שדה מגנטי במרחב מסביב. כיום ידוע, כי שדה מגנטי נוצר ע"י זרם חשמלי, אף שזרם זה, לעיתים, אינו ניתן למדידה ישירה (כדוגמת השדה המגנטי של כדור-הארץ או של מגנט קבוע).
לאחר גילוי זה, המדענים החלו לחפש אחר אפקט הפוך – יצירת זרם חשמלי באמצעות שדה מגנטי. חיפושים אלה לא הניבו תוצאות במשך שנים רבות. הסיבה לכך פשוטה: רק שינויים בשדה מגנטי גורמים ליצירת שדה חשמלי. תופעה זו, נקראת בשם השראה אלקטרומגנטית, נתגלתה לראשונה ע"י פרדיי (Faraday) בשנת 1831.

מחולל זרם (גנרטור) הוא מתקן ליצירת אנרגיה חשמלית המהווה כיום את אחד מיסודות הציוויליזציה, ויותר מ- 99% מאנרגיה זו מופקים בעזרת חוק ההשראה האלקטרומגנטית. על כן, ניתן להשוות גילוי תופעה זו להמצאת הגלגל או לגילוי אמריקה.

במעבדה זו נחקור את התלות בין התופעות החשמליות למגנטיות ונקבל מתוך המדידות את גודלו של קבוע פיסיקאלי חשוב, מקדם הפרמאביליות של הריק, <math>\mu_0</math>.

==רקע תיאורטי==

חוק ההשראה האלקטרומגנטית (חוק פרדיי) אומר, שהכא"מ המושרה <math>\epsilon</math> פרופורציוני לקצב השינוי בשטף המגנטי, <math>\Phi</math> העובר דרך מעגל חשמלי, כלומר:

<math>\epsilon=- { {d\Phi} \over {dt}}</math>.

==מערכת הניסוי==

במעבדה הנוכחית, שדה מגנטי נוצר באמצעות סליל ארוך – סולנואיד (ציור 1). שדה מגנטי במרכז סליל זה הוא אחיד ושווה ל- <math>B=\mu_0nI</math>
כאשר <math>\mu_0</math> - קבוע הנקרא פרמאביליות הריק, <math>n</math> - מספר הליפופים בסליל ליח' אורך, <math>I</math> - עוצמת הזרם בסליל. כל הגדלים יוצגו ביחידות של SI (טסלה, מטר, אמפר).

נעביר דרך הסליל זרם חילופין בתדירות <math>\omega</math> <math>I = I_0 \sin\omega t</math>, ממקור משתנה, הנמדד ע"י מולטימטר. במקרה זה השדה המגנטי בתוך הסליל יהיה

<math>B = \mu_0 nI_0 \sin \omega t </math>. כאשר, <math>I_0</math> היא האמפליטודה של זרם החילופין בסליל.
בתוך הסולנואיד, סמוך למרכזו, נמקם סליל משני. השטף המגנטי העובר דרך סליל זה הוא:
 = BS = Bd2/4
כאשר d - קוטר הסליל המשני. הכא"מ המושרה בסליל המשני לפי חוק פרדי הוא:
2 = N2d/dt = N20nIo(d2/4)cost
כאשר N2 הוא מספר הליפופים בסליל המשני. את הכא"מ המושרה נמדוד באמצעות מולטימטר או באמצעות סקופ. יש לשים לב לתופעה מעניינת נוספת: שדה מגנטי של סולנואיד קטן יותר ליד הקצוות שלו.

הערה: מכשירים, המודדים זרם או מתח חילופין, מראים את הערכים האפקטיביים Ieff ו- eff, והם קטנים עבור זרם סינוס פי 2 ביחס לאמפליטודה. על כן, N20nIeffd2/4 eff =. בניסוי זה נמדוד את התלות של הכא"מ המושרה בסליל המשני eff בעוצמת הזרם דרך הסולנואיד Ieff. תיאור גרפי של eff כנגד Ieff יהיה קו ישר בעל שיפוע N20nd2/4, מתוך השיפוע תוכלו לחשב את 0.

במדידה הראשונה נקבל: כא"מ כפונקציה של תדירות בזרם מסויים ,2 = K1f. ומכאן נקבל
0 = 2K1/N2n2Id2
במדידה השניה נקבל: כא"מ כפונקציה של זרם בתדר מסויים,2 = K2I . ומכאן נקבל
0 = 2K2/N2n2fd2