בין הרמבם לריה"ל - הרצאה 5: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[[3-030- סיכומי הרצאות]] | |||
'''תודה רבה ללי רונדר על הסיכום !''' | |||
המלך הזמין את היהודי (החבר) והם ניהלו ביניהם דיאלוג אחרי שדיבר עם המוסלמי. הדיאלוג התחיל בדברים שהמלך לא אהב. הוא ציפה שהיהודי יאמר לו שהוא מאמין באל אחד, והוא אמר לו שהוא מאמין באלוהי אברהם יצחק ויעקב. מלך כוזר ענה לו שהוא חשב שיענה "היהודי כי אתה מאמין בבורא עולם מסדרו ומנהיגו". הוא התאכזב מדברי החבר כי הוא דיבר על עם ישראל, והוא בכלל אדם פרטי. | המלך הזמין את היהודי (החבר) והם ניהלו ביניהם דיאלוג אחרי שדיבר עם המוסלמי. הדיאלוג התחיל בדברים שהמלך לא אהב. הוא ציפה שהיהודי יאמר לו שהוא מאמין באל אחד, והוא אמר לו שהוא מאמין באלוהי אברהם יצחק ויעקב. מלך כוזר ענה לו שהוא חשב שיענה "היהודי כי אתה מאמין בבורא עולם מסדרו ומנהיגו". הוא התאכזב מדברי החבר כי הוא דיבר על עם ישראל, והוא בכלל אדם פרטי. |
גרסה מ־14:13, 17 בדצמבר 2012
תודה רבה ללי רונדר על הסיכום !
המלך הזמין את היהודי (החבר) והם ניהלו ביניהם דיאלוג אחרי שדיבר עם המוסלמי. הדיאלוג התחיל בדברים שהמלך לא אהב. הוא ציפה שהיהודי יאמר לו שהוא מאמין באל אחד, והוא אמר לו שהוא מאמין באלוהי אברהם יצחק ויעקב. מלך כוזר ענה לו שהוא חשב שיענה "היהודי כי אתה מאמין בבורא עולם מסדרו ומנהיגו". הוא התאכזב מדברי החבר כי הוא דיבר על עם ישראל, והוא בכלל אדם פרטי.
החבר אומר לו שעליו לכבד את מלך הודו מכיוון שאנשי הודו נוהגים כשורה. הכוזרי עונה לו שאין זה מחייב שיש בהודו מלך ראוי לכבוד. "תשורות" = מתנות. היהודי אומר לו שיש מתנות ויש מכתב שהם רק מהמלך וייחודיים למלך. מה שמיוחד במכתב הוא שהוא מהמלך, והמתנות הן מהמלך ומיטיבות איתו. החבר אומר לו שהוא קיבל מתנות מועילות ואופייניות להודו. הכוזרי עונה לו "הייתי מאמין והייתי מכבד". ברור לנו שיש משל, הנמשלים הם: מלך הודו = האל, אנשי הודו שנוהגים בצדק = סדרי הטבע העולם, המתנות = מה שבני ישראל קיבלו.
החבר לא תיאר את המלך כמסדר ומנהיג, אלא הוא מעדיף את התיאור של קבלת מתנות ולא של רק לכבד את מלך הודו. יש מתנות שגורמות לעבודת האל, יש מעין הכרת תודה.
החבר עונה לכוזרי ואומר לו - אלוהים נהג בדיוק כמוני, הוא תיאר את עצמו כאלוהי עם ישראל ולא כאלוהי השמיים. החבר אומר לו שהוא אמר לו מקודם את מה שהוא חייב לעשות לגביו בלבד, באופן אישי, ומה כל עם ישראל חייב. הוא אומר שהוא חייב בזה כי מעמד הר סיני היה מול האנשים, הם ראו את זה "כראות עינייהם". יש מוחשות – ראיית העין והקולות במעמד הר סיני, ואח"כ יש קבלה נמשכת הכוונה היא למסורת מתמשכת בלי הפסקות, שהיא אמינה. ההתגלות נחשבת אצלו כאמינה כי הבסיס שלה הוא הוכח והיא עברה בדרך של מסורת.
החבר אומר שהעם היהודי נקראים הסגולה מבני האדם. הכוזרי לא מתפעל מזה- "שמן" = טוב, "רזה" = לא טוב. החבר ענה לו – הוא מונה תחילה את הדומם - אדמה, אבנים, מחצבים, יסודות. מעליהם יש את הצומח העניין הטבעי (צמחים). במה שונה הצומח מהדוממים? תזונה, גדילה, התרבות – כלומר הצמח נמצא מעל הדומם. לאחר מכן החבר אמר שמעל הצומח יש חיות (עניין נפשי) - תנועות, חפצים (רצונות), תכונות, חושים. מעל החיות יש אדם (עניין שכלי) – הוגדר כבעל חיים מדבר. לאדם יש את כל מה שיש ברמות מתחתיו, וגם יש לו משהו נוסף - העניין השכלי. במה מתבטא העניין השכלי אצל האדם? במה מאופיין העניין השכלי פה? החבר אומר שזה מתבטא בפילוסופיה חברתית/פוליטית. אין פה מעבר לזה. העניין השכלי הוא חוכמה פוליטית. הכוזרי אמר "גם זה אמת". החבר שאל אותו איזו מדרגה נמצאת מעל האדם? הכוזרי ענה לו "מעלת החכמים הגדולים", הוא מציע להעמיד את החכמים הגדולים (הפילוסופים) מעל האדם. מה הרציונל של זה? במה יעסקו הפילוסופים? בחוכמה העיונית. אם החבר תיאר את האדם מדבר כמי שעוסק בחוכמה פוליטית יש מקום שמישהו יעסוק בחוכמה עיונית שנמצאת מעל האדם הרגיל, הפילוסוף.
למעשה לדעת המלך לפילוסוף יש דרגה על אנושית. החבר היהודי לא מסכים לזה. החבר אומר לו שהוא מחפש משהו אחר, הוא מחפש משהו שהיחס בין החי והצומח יהיה שווה ליחס בין האדם והחיה, שיהיה שווה ליחס בין האדם ל-x.החבר אומר שהוא לא רוצה לשים שם את הפילוסוף, כי אז הוא היה אומר שאותה קפיצת מדרגה בין צומח וחי וחי לאדם היא גם בין האדם לפילוסוף. הכוזרי ענה לו שמלאכים הם קפיצת מדרגה כי הם לא מוחשיים, , אם אתה לא נותן לי להכניס לשם את הפילוסוף, אז האדם הוא פסגת העולם המוחשי. החבר מציע לו לא לזהות את האובייקט אלא לתאר את מה שאנו יודעים עליו – למשל אם יימצא בעל חיים חושב היינו יודעים שזה אדם ואם היינו מוצאים דומם שנושם זה היה צמח. ואז הוא מתאר אדם, הוא מדבר על נביא, כנראה זה משה רבנו בכל התיאורים שלו. הוא לא אכל ולא שתה, אדם שידע את העבר ואת העתיד – מעלה זו היא על אנושית. הכוזרי אמר שהמעלה הזו היא על אנושית מלאכותית – כמו מלאך, משה הופך למעין מלאך אם היא לא פיקטיבית. יש לנו מעל האדם – את הנביא, עניין אלוהי. החבר ענה לו שהדבר האלוהי מתחבא בנביא ובישראל.לסיכום, אנו רואים שיש לנו טיפוס שהוא על אדם.
החבר אומר - העניין האלוהי חל על המון עם ישראל. זה נראה באופן בולט במעמד הר סיני. הוא אומר שישראל נמצאת בין האדם לנביא. הוא מספר על האדם הראשון – העניין האלוהי פותר לו את הבעיה של איך האל מתקשר ל"חלאה של המין האנושי". זו גם הייתה הבעיה אצל הכוזרי כאשר ענה למוסלמי – סעיף ח'. יש למין האנושי תכונה מיוחדת שמאפשרת את הקשר הזה. תכונה מיוחדת ראשונה הייתה לאדם הראשון. האדם הראשון היה מושלם וכשהוא נולד הוא לא נולד תינוק, אלא מבוגר. הוא נולד עם התורשה והסביבה הכי טובה, התכונות הכי טובות, הגיע מושלם בלי ללמוד. לא היו לאדם הראשון מגבלות. לאדם הראשון הייתה אפשרות ליצור תקשורת עם אלוהים כי הוא היה הכי טוב מכל בני האדם האפשריים. הוא מוסיף עוד תכונה שהייתה לו - אינטואיציה, הגיע למסקנות מהר. כעת החבר נותן פרשנות - "בן אלוהים" - הוא אומר שאלו שהיו דומים לאדם הראשון וירשו את תכונותיו הם נקראים בתנ"ך בני האלוהים – אותם האנשים שהיו דומים לאדם. אך, יש כאלו שאומרים שזוכרים רק אחד מכל דור, ואותו אחד הוא מי שקיבל את התכונה המיוחדת מהאדם הראשון. הוא נותן אח"כ הסבר מדוע קין רצח את הבל –להבל הייתה התכונה שהוא יכול לתקשר עם אלוהים, קין קינא בו והרג אותו. אחרי שהבל מת, התוכנה נכנסה לקין והוא מת, ואז זה נכנס ל-שת. אומרים ששת היה דומה לאדם הראשון כי היה לו את צלם האלוהים. "וזולתו בקליפה" - יש משהו שהוא העיקר – הלב הסגולה, ויש משהו שהוא חיצוני, הקליפה. אחרי שת ועוד כמה אנשים, מגיע נוח. מי שחי הרבה שנים הם אלו שיש להם את התכונה של אלוהים.
עכשיו החבר מספר את סיפור ארץ ישראל - לנוח יש שלושה בנים - חם שם ויפת. שם הוא הבן המועדף, והוא קיבל את העניין האלוהי מנוח והעביר את זה הלאה ל-עבר. תאוריה של ימי הביניים - ארץ ישראל היא באמצע כדור הארץ, ולכן היא הארץ הנבחרת - לא חם מדי ולא קר מדי. ישראל מתאימה לאנשים הנעלים ביותר. אברהם יצחק ויעקב ירשו את ישראל. המהפך חל ב-12 בני יעקב. מאז, התחיל עם ישראל והוא יורש את העניין האלוהי. עד עכשיו הטוב היה ביחידים, ועכשיו זה כולם ביחד.