תרגול 4 תשעז: הבדלים בין גרסאות בדף
| (5 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
חזרה ל[[83-116, בדידה 1 להנדסה, מערכי תרגול|דף מערכי התרגול]]. | חזרה ל[[83-116, בדידה 1 להנדסה, מערכי תרגול|דף מערכי התרגול]]. | ||
=רעיון בסיסי | =אינדוקציה מתמטית: רעיון בסיסי= | ||
אינדוקציה היא שיטה המאפשרת להוכיח שטענה מסוימת <math>P(n)</math> נכונה עבור כל מספר טבעי | |||
(למשל <math>(1+2+\cdots +n)^2 =1^3 +2^3 + \cdots +n^3</math>) | (למשל <math>(1+2+\cdots +n)^2 =1^3 +2^3 + \cdots +n^3</math>) בעזרת הסקה מן הפרט אל הכלל. | ||
הוכחת הטענה <math>\forall nP(n)</math> שקולה להוכחת שתי הטענות הבאות: | |||
* (בסיס האינדוקציה) הטענה מתקיימת עבור <math>n=1</math>. כלומר <math>P(1)</math> נכון. | |||
* (צעד האינדוקציה) '''אם''' הטענה נכונה עבור מספר טבעי מסוים, אז היא נכונה גם עבור המספר הבא אחריו. כלומר <math>P(n)\rightarrow P(n+1)</math>. | |||
למה זה מספיק? בוא נחשוב. הוכחנו באופן ישיר כי הטענה נכונה עבור <math>n=1</math> כלומר <math>P(1)</math> מתקיים. לכן לפי הטענה השניה, אם הטענה נכונה עבור <math>n=1</math> (שזה אכן כך) אז הטענה נכונה גם עבור <math>n=2</math>. כלומר <math>P(2)</math>. אה! אז עכשיו זה נכון עבור <math>n=2</math>, אז לפי אותה טענה זה נכון גם עבור <math>n=3</math>! ומה עכשיו? אם זה נכון עבור <math>n=3</math>, זה נכון עבור <math>n=4</math>. וכן הלאה באותה הדרך. אפשר להשתכנע שבסופו של דבר <math>P(n)</math> נכון '''לכל''' <math>n</math>. | |||
'''דוגמה:''' | |||
נוכיח באינדוקציה כי הטענה <math>(1+2+\cdots +n)^2 =1^3 +2^3 + \cdots +n^3</math> | נוכיח באינדוקציה כי הטענה <math>(1+2+\cdots +n)^2 =1^3 +2^3 + \cdots +n^3</math> | ||
נכונה לכל <math>n\in \mathbb{N} </math> טבעי | נכונה לכל <math>n\in \mathbb{N} </math> טבעי. | ||
הוכחה: | הוכחה: | ||
עבור <math>n=1</math> אכן מתקיים כי <math>1^2=1^3</math> | עבור <math>n=1</math> אכן מתקיים כי <math>1^2=1^3</math>. | ||
כעת נראה שאם הטענה נכונה עבור <math>n</math> כלשהוא, כלומר אם מתקיים | כעת נראה שאם הטענה נכונה עבור <math>n</math> כלשהוא, כלומר אם מתקיים | ||
| שורה 27: | שורה 28: | ||
<math>(1+2+\cdots +n+(n+1))^2=(1+2+\cdots +n)^2+2\cdot(1+2+\cdots +n)(n+1)+(n+1)^2 </math> | <math>(1+2+\cdots +n+(n+1))^2=(1+2+\cdots +n)^2+2\cdot(1+2+\cdots +n)(n+1)+(n+1)^2 </math> | ||
לפי הנחת האינדוקציה אפשר להמשיך הלאה | לפי הנחת האינדוקציה אפשר להמשיך הלאה: | ||
<math>=1^3 +2^3 + \cdots +n^3 +2\cdot (1+2+\cdots +n)(n+1)+(n+1)^2 </math> | <math>=1^3 +2^3 + \cdots +n^3 +2\cdot (1+2+\cdots +n)(n+1)+(n+1)^2 </math> | ||
| שורה 34: | שורה 35: | ||
<math>=1^3 +2^3 + \cdots +n^3 +(1+n)(n+1)^2=1^3 +2^3 + \cdots +n^3+(n+1)^3</math> | <math>=1^3 +2^3 + \cdots +n^3 +(1+n)(n+1)^2=1^3 +2^3 + \cdots +n^3+(n+1)^3</math> | ||
וסיימנו | וסיימנו. | ||
'''דוגמה:''' | |||
הוכח כי לכל מספר טבעי <math>n</math> מתקיים כי <math>2+4+6+\cdots +2n=n(n+1)</math> | הוכח כי לכל מספר טבעי <math>n</math> מתקיים כי <math>2+4+6+\cdots +2n=n(n+1)</math> | ||
| שורה 55: | שורה 55: | ||
שזה הטענה עבור <math>n+1</math> וסיימנו. | שזה הטענה עבור <math>n+1</math> וסיימנו. | ||
=הכללות= | |||
==הכללה פשוטה ראשונה== | |||
הכללה ישירה שבה יש שינוי רק בבסיס האינדוקציה: אם נוכיח עבור טענה <math>P(n)</math> כי: | |||
* הטענה מתקיימת עבור <math>n=k</math> מסוים. כלומר <math>P(k)</math> נכונה. | |||
* '''אם''' הטענה נכונה עבור מספר טבעי מסוים, אז היא נכונה גם עבור המספר הבא אחריו. כלומר <math>P(n)\rightarrow P(n+1)</math>. | |||
אז באופן דומה הטענה נכונה <math>P(n)</math> נכונה עבור <math>n\geq k</math>. | |||
כלומר - במקום להוכיח עבור <math>n=1</math> ואז הטענה מתקיימת החל מ-<math>1</math> ניתן להוכיח עבור <math>n=k</math> ואז הטענה מתקיים החל מ-<math>k</math>. | |||
'''דוגמה:''' | |||
הוכח כי לכל <math>x>0</math> מתקיים <math>(1+x)^n > 1+nx</math> לכל <math>n\geq 2</math>. | |||
הוכח כי לכל <math>x>0</math> מתקיים <math>(1+x)^n > 1+nx</math> לכל <math>n\geq 2</math> | |||
פתרון: | פתרון: | ||
עבור <math>n=2</math> נקבל <math>(1+x)^2 = 1+2x+x^2>1+2x</math> כי <math>x>0</math> | עבור <math>n=2</math> נקבל <math>(1+x)^2 = 1+2x+x^2>1+2x</math> כי <math>x>0</math> . | ||
כעת נניח כי הטענה נכונה עבור <math>n</math> | כעת נניח כי הטענה נכונה עבור <math>n</math> כלשהו, כלומר מתקיים <math>(1+x)^n > 1+nx</math>. | ||
נוכיח עבור <math>n+1</math> מהנחת האינדוקציה נקבל כי | נוכיח עבור <math>n+1</math> מהנחת האינדוקציה נקבל כי | ||
<math> (1+x)^{n+1}=(1+x)^n\cdot (1+x)>(1+nx) (1+x)= | <math>(1+x)^{n+1}=(1+x)^n\cdot (1+x)>(1+nx) (1+x)</math> | ||
<math>=1+nx +x+nx^2 > 1+x+nx =1+ (n+1)x</math> | |||
וסיימנו. | |||
==הכללה פשוטה שנייה== | |||
הכללה שבה יש שינוי בצעד האינדוקציה, הנקראת אינדוקציה שלמה: אם נוכיח עבור טענה <math>P(n)</math> כי: | |||
אם נוכיח עבור טענה <math>P(n)</math> | * הטענה מתקיימת עבור <math>n=1</math>. כלומר <math>P(1)</math> נכונה. | ||
* הטענה מתקיימת עבור <math>n=1</math> | |||
* '''אם''' הטענה נכונה עבור כל המספרים עד מספר טבעי מסוים <math>n</math> (כלומר מתקיים <math>P(m)</math> עבור <math>m\leq n</math>) אזי היא נכונה גם עבור המספר הבא אחריו (כלומר <math>P(n+1)</math> מתקיים). | * '''אם''' הטענה נכונה עבור כל המספרים עד מספר טבעי מסוים <math>n</math> (כלומר מתקיים <math>P(m)</math> עבור <math>m\leq n</math>) אזי היא נכונה גם עבור המספר הבא אחריו (כלומר <math>P(n+1)</math> מתקיים). | ||
אז באופן דומה הטענה נכונה <math>P(n)</math> נכונה עבור <math>n\geq 1</math> | אז באופן דומה הטענה נכונה <math>P(n)</math> נכונה עבור <math>n\geq 1</math>. | ||
כלומר - אפשר להחליף את ההנחה שמתקיים עבור <math>n</math> ולהוכיח עבור <math>n+1</math> | כלומר - אפשר להחליף את ההנחה שמתקיים עבור <math>n</math> ולהוכיח עבור <math>n+1</math> | ||
בהנחה שמתקיים עבור כל מי ש'''קטן שווה''' <math>n</math> ולהוכיח עבור <math>n+1</math> | בהנחה שמתקיים עבור כל מי ש'''קטן שווה''' <math>n</math> ולהוכיח עבור <math>n+1</math>. | ||
====תרגיל (בד"כ נעשה בהרצאה)==== | |||
כל מספר טבעי <math>1<n </math> ניתן להציגו כמכפלה של מספרים ראשוניים. | |||
כל מספר טבעי <math>1<n </math> ניתן להציגו כמכפלה של מספרים ראשוניים | |||
הוכחה: | הוכחה: | ||
| שורה 99: | שורה 99: | ||
עבור <math>n=2</math> זה נכון כי 2 ראשוני ואז הוא הפירוק של עצמו. | עבור <math>n=2</math> זה נכון כי 2 ראשוני ואז הוא הפירוק של עצמו. | ||
כעת נניח שהטענה נכונה לכל <math>1<k\leq n</math> ונוכיח עבור <math>n+1</math> | כעת נניח שהטענה נכונה לכל <math>1<k\leq n</math> ונוכיח עבור <math>n+1</math>. | ||
אם <math>n+1</math> ראשוני - סיימנו כי אז הוא הפירוק של עצמו. | אם <math>n+1</math> ראשוני - סיימנו כי אז הוא הפירוק של עצמו. | ||
| שורה 105: | שורה 105: | ||
אחרת <math>n+1</math> מתפרק למכפלה <math>n+1=ab</math> כאשר <math>1<a,b<n+1</math> | אחרת <math>n+1</math> מתפרק למכפלה <math>n+1=ab</math> כאשר <math>1<a,b<n+1</math> | ||
לפי הנחת האינדוקציה <math>a,b</math> מתפרקים למכפלה של מספרים ראשוניים | לפי הנחת האינדוקציה <math>a,b</math> מתפרקים למכפלה של מספרים ראשוניים | ||
<math>a=\ | <math>a=\prod_{k=1}^l p_k,b=\prod_{i=1}^r q_i</math> כאשר <math>p_k,q_i</math> ראשוניים. | ||
אזי <math>n+1=ab=\prod_{k=1}^l p_k\cdot \prod_{i=1}^r q_i</math> וסיימנו. | |||
====תרגיל==== | |||
שאלת השוקולוד. | |||
=תרגילים יותר מעניינים= | |||
==תרגיל == | |||
יהא <math>A</math> פסוק. נגדיר בעזרת אינדוקציה פסוקים: | יהא <math>A</math> פסוק. נגדיר בעזרת אינדוקציה פסוקים: | ||
<math>P_0 = A, P_n=(P_{n-1})\to A</math> | <math>P_0 = A, P_n=(P_{n-1})\to A</math> | ||
הוכיחו כי <math>P_{n}</math> טאוטולוגיה כאשר <math>n</math> אי-זוגי. | |||
פתרון: | |||
נוכיח באינדוקציה כי לכל <math>n</math> אי-זוגי, הפסוק <math>P_{n}</math> | |||
הוא טאוטולוגיה. בדיקה: עבור <math>n=1</math>, הפסוק הוא <math>A\to A</math>. הוא אכן טאוטולוגיה. | |||
צעד: כעת, נניח את נכונות הטענה עבור <math>n</math> אי-זוגי, ונוכיח עבור האי-זוגי הבא בתור, כלומר <math>n+2</math>. | צעד: כעת, נניח את נכונות הטענה עבור <math>n</math> אי-זוגי, ונוכיח עבור האי-זוגי הבא בתור, כלומר <math>n+2</math>. | ||
מתקיים:<math>P_{n+2}=P_{n+1}\to A=(P_{n}\to A)\to A</math> נראה כי זו אכן | מתקיים:<math>P_{n+2}=P_{n+1}\to A=(P_{n}\to A)\to A</math> נראה כי זו אכן טאוטולוגיה. ראשית, לפי ההנחה, <math>P_{n}\equiv T</math> | ||
לכל ערך של <math>A</math>. | לכל ערך של <math>A</math>. | ||
* אם <math>A=F</math>, נקבל <math>(T\to F)\to F\equiv F\to F</math>- אכן אמת. | |||
* אם <math>A=T</math>, נקבל <math> (T\to T)\to T\equiv T\to T</math> - אכן אמת. | |||
וסיימנו באינדוקציה. | וסיימנו באינדוקציה. | ||
==תרגיל== | |||
יהיו <math>A_1,A_2\dots A_{m+1} \in \mathbb{F}^{n\times n}</math> מטריצות ריבועיות אזי האיבר הכללי של המכפלה של כולם ניתן ע"י | יהיו <math>A_1,A_2\dots A_{m+1} \in \mathbb{F}^{n\times n}</math> מטריצות ריבועיות אזי האיבר הכללי של המכפלה של כולם ניתן ע"י הנוסחה | ||
<math>(A_1A_2\cdots A_{m+1})_{i,j}=\underset{1\leq i_1,i_2,\dots i_m \leq n}{\sum}(A_1)_{i,i_1}(A_2)_{i_1,i_2}\dots (A_{m+1})_{i_m,j}</math> | <math>(A_1A_2\cdots A_{m+1})_{i,j}=\underset{1\leq i_1,i_2,\dots i_m \leq n}{\sum}(A_1)_{i,i_1}(A_2)_{i_1,i_2}\dots (A_{m+1})_{i_m,j}</math> | ||
הוכחה (באינדוקציה על מספר המטריצות): | הוכחה (באינדוקציה על מספר המטריצות): | ||
עבור <math>m=1</math> זה ההגדרה של כפל בין 2 מטריצות | עבור <math>m=1</math> זה ההגדרה של כפל בין 2 מטריצות. | ||
כעת, נניח שהטענה נכונה עבור <math>m</math> | כעת, נניח שהטענה נכונה עבור <math>m</math> כלשהו. נוכיח נכונות עבור <math>m+1</math>. | ||
<math>(A_1A_2\cdots A_{m+1}A_{m+2})_{i,j}=\sum_{i_{m+1}=1}^n (A_1A_2\cdots A_{m+1})_{i,i_{m+1}}(A_{m+2})_{i_{m+1},j}</math> | <math>(A_1A_2\cdots A_{m+1}A_{m+2})_{i,j}=\sum_{i_{m+1}=1}^n (A_1A_2\cdots A_{m+1})_{i,i_{m+1}}(A_{m+2})_{i_{m+1},j}</math> | ||
| שורה 155: | שורה 156: | ||
==אזהרה== | ==אזהרה== | ||
אינדוקציה היא כלי חזק אך יש לשים לב כי משתמשים בו | אינדוקציה היא כלי חזק אך יש לשים לב כי משתמשים בו נכון. | ||
דוגמה מפורסמת להוכחת שגויה באינדוקציה היא הדוגמה הבאה: | |||
טענה: כל קבוצה של סוסים לא ריקה מכילה סוסים מצבע יחיד. | טענה: כל קבוצה של סוסים לא ריקה מכילה סוסים מצבע יחיד. | ||
| שורה 163: | שורה 164: | ||
"הוכחה": נוכיח בעזרת אינדוקציה על מספר האיברים בקבוצת הסוסים. | "הוכחה": נוכיח בעזרת אינדוקציה על מספר האיברים בקבוצת הסוסים. | ||
עבור <math>n=1</math> אכן מתקיים כי קבוצה עם סוס אחד מכילה רק סוסים מצבע יחיד | עבור <math>n=1</math> אכן מתקיים כי קבוצה עם סוס אחד מכילה רק סוסים מצבע יחיד. | ||
כעת נניח כל קבוצה עם <math>n</math> סוסים מכילה סוסים רק מצבע יחיד ונוכיח את הטענה לקבוצת סוסים מגודל <math>n+1</math> | כעת נניח כל קבוצה עם <math>n</math> סוסים מכילה סוסים רק מצבע יחיד ונוכיח את הטענה לקבוצת סוסים מגודל <math>n+1</math>. | ||
תהא <math>H=\{h_1,h_2,\dots h_n,h_{n+1}\}</math> קבוצה עם <math>n+1</math> סוסים אזי לפי הנחת האינדוקציה | תהא <math>H=\{h_1,h_2,\dots h_n,h_{n+1}\}</math> קבוצה עם <math>n+1</math> סוסים אזי לפי הנחת האינדוקציה | ||
<math>H_1 =\{h_1,h_2,\dots h_n\}</math> ו <math>H_2=\{h_2,\dots h_n,h_{n+1}\}</math> הן קבוצות שמכילות סוסים מצבע יחיד (כי אלו קבוצות סוסים מגודל <math>n</math>) | <math>H_1 =\{h_1,h_2,\dots h_n\}</math> ו-<math>H_2=\{h_2,\dots h_n,h_{n+1}\}</math> הן קבוצות שמכילות סוסים מצבע יחיד (כי אלו קבוצות סוסים מגודל <math>n</math>), | ||
ולכן כל הסוסים ב <math>H</math> | ולכן כל הסוסים ב-<math>H</math> גם כן בעלי צבע יחיד (כי יש חפיפה בין <math>H_1</math> ובין <math>H_2</math>). | ||
חישבו איפה השגיאה (רמז: במעבר מ <math>n=1</math> ל <math>n=2</math>) | חישבו איפה השגיאה (רמז: במעבר מ <math>n=1</math> ל <math>n=2</math>). | ||
גרסה אחרונה מ־12:12, 8 בדצמבר 2019
חזרה לדף מערכי התרגול.
אינדוקציה מתמטית: רעיון בסיסי
אינדוקציה היא שיטה המאפשרת להוכיח שטענה מסוימת [math]\displaystyle{ P(n) }[/math] נכונה עבור כל מספר טבעי (למשל [math]\displaystyle{ (1+2+\cdots +n)^2 =1^3 +2^3 + \cdots +n^3 }[/math]) בעזרת הסקה מן הפרט אל הכלל.
הוכחת הטענה [math]\displaystyle{ \forall nP(n) }[/math] שקולה להוכחת שתי הטענות הבאות:
- (בסיס האינדוקציה) הטענה מתקיימת עבור [math]\displaystyle{ n=1 }[/math]. כלומר [math]\displaystyle{ P(1) }[/math] נכון.
- (צעד האינדוקציה) אם הטענה נכונה עבור מספר טבעי מסוים, אז היא נכונה גם עבור המספר הבא אחריו. כלומר [math]\displaystyle{ P(n)\rightarrow P(n+1) }[/math].
למה זה מספיק? בוא נחשוב. הוכחנו באופן ישיר כי הטענה נכונה עבור [math]\displaystyle{ n=1 }[/math] כלומר [math]\displaystyle{ P(1) }[/math] מתקיים. לכן לפי הטענה השניה, אם הטענה נכונה עבור [math]\displaystyle{ n=1 }[/math] (שזה אכן כך) אז הטענה נכונה גם עבור [math]\displaystyle{ n=2 }[/math]. כלומר [math]\displaystyle{ P(2) }[/math]. אה! אז עכשיו זה נכון עבור [math]\displaystyle{ n=2 }[/math], אז לפי אותה טענה זה נכון גם עבור [math]\displaystyle{ n=3 }[/math]! ומה עכשיו? אם זה נכון עבור [math]\displaystyle{ n=3 }[/math], זה נכון עבור [math]\displaystyle{ n=4 }[/math]. וכן הלאה באותה הדרך. אפשר להשתכנע שבסופו של דבר [math]\displaystyle{ P(n) }[/math] נכון לכל [math]\displaystyle{ n }[/math].
דוגמה: נוכיח באינדוקציה כי הטענה [math]\displaystyle{ (1+2+\cdots +n)^2 =1^3 +2^3 + \cdots +n^3 }[/math] נכונה לכל [math]\displaystyle{ n\in \mathbb{N} }[/math] טבעי.
הוכחה:
עבור [math]\displaystyle{ n=1 }[/math] אכן מתקיים כי [math]\displaystyle{ 1^2=1^3 }[/math].
כעת נראה שאם הטענה נכונה עבור [math]\displaystyle{ n }[/math] כלשהוא, כלומר אם מתקיים [math]\displaystyle{ (1+2+\cdots +n)^2 =1^3 +2^3 + \cdots +n^3 }[/math] אזי הטענה נכונה עבור [math]\displaystyle{ n+1 }[/math], כלומר [math]\displaystyle{ (1+2+\cdots +n+(n+1))^2 =1^3 +2^3 + \cdots +n^3 + (n+1)^3 }[/math]. כלומר נוכיח ש: [math]\displaystyle{ P(n) \to P(n+1) }[/math]
נוכיח:
[math]\displaystyle{ (1+2+\cdots +n+(n+1))^2=(1+2+\cdots +n)^2+2\cdot(1+2+\cdots +n)(n+1)+(n+1)^2 }[/math]
לפי הנחת האינדוקציה אפשר להמשיך הלאה:
[math]\displaystyle{ =1^3 +2^3 + \cdots +n^3 +2\cdot (1+2+\cdots +n)(n+1)+(n+1)^2 }[/math] [math]\displaystyle{ =1^3 +2^3 + \cdots +n^3 +2 \cdot \frac{n(n+1)}{2}(n+1)+(n+1)^2 }[/math] [math]\displaystyle{ =1^3 +2^3 + \cdots +n^3 +n(n+1)^2+(n+1)^2 }[/math] [math]\displaystyle{ =1^3 +2^3 + \cdots +n^3 +(1+n)(n+1)^2=1^3 +2^3 + \cdots +n^3+(n+1)^3 }[/math]
וסיימנו.
דוגמה:
הוכח כי לכל מספר טבעי [math]\displaystyle{ n }[/math] מתקיים כי [math]\displaystyle{ 2+4+6+\cdots +2n=n(n+1) }[/math]
פתרון:
עבור [math]\displaystyle{ n=1 }[/math] אכן מתקיים [math]\displaystyle{ 2=1\cdot(1+1) }[/math]
כעת נניח שהטענה נכונה עבור [math]\displaystyle{ n }[/math] ונוכיח את הטענה עבור [math]\displaystyle{ n+1 }[/math]
[math]\displaystyle{ 2+4+\cdots 2n+2(n+1)=\sum_{k=1}^{n+1}2\cdot k=\sum_{k=1}^{n}2\cdot k + 2(n+1) = }[/math]
לפי הנחת האינדוקציה ניתן להמשיך
[math]\displaystyle{ =n(n+1)+2(n+1)=(n+1)(n+2) }[/math]
שזה הטענה עבור [math]\displaystyle{ n+1 }[/math] וסיימנו.
הכללות
הכללה פשוטה ראשונה
הכללה ישירה שבה יש שינוי רק בבסיס האינדוקציה: אם נוכיח עבור טענה [math]\displaystyle{ P(n) }[/math] כי:
- הטענה מתקיימת עבור [math]\displaystyle{ n=k }[/math] מסוים. כלומר [math]\displaystyle{ P(k) }[/math] נכונה.
- אם הטענה נכונה עבור מספר טבעי מסוים, אז היא נכונה גם עבור המספר הבא אחריו. כלומר [math]\displaystyle{ P(n)\rightarrow P(n+1) }[/math].
אז באופן דומה הטענה נכונה [math]\displaystyle{ P(n) }[/math] נכונה עבור [math]\displaystyle{ n\geq k }[/math].
כלומר - במקום להוכיח עבור [math]\displaystyle{ n=1 }[/math] ואז הטענה מתקיימת החל מ-[math]\displaystyle{ 1 }[/math] ניתן להוכיח עבור [math]\displaystyle{ n=k }[/math] ואז הטענה מתקיים החל מ-[math]\displaystyle{ k }[/math].
דוגמה: הוכח כי לכל [math]\displaystyle{ x\gt 0 }[/math] מתקיים [math]\displaystyle{ (1+x)^n \gt 1+nx }[/math] לכל [math]\displaystyle{ n\geq 2 }[/math].
פתרון:
עבור [math]\displaystyle{ n=2 }[/math] נקבל [math]\displaystyle{ (1+x)^2 = 1+2x+x^2\gt 1+2x }[/math] כי [math]\displaystyle{ x\gt 0 }[/math] .
כעת נניח כי הטענה נכונה עבור [math]\displaystyle{ n }[/math] כלשהו, כלומר מתקיים [math]\displaystyle{ (1+x)^n \gt 1+nx }[/math].
נוכיח עבור [math]\displaystyle{ n+1 }[/math] מהנחת האינדוקציה נקבל כי [math]\displaystyle{ (1+x)^{n+1}=(1+x)^n\cdot (1+x)\gt (1+nx) (1+x) }[/math] [math]\displaystyle{ =1+nx +x+nx^2 \gt 1+x+nx =1+ (n+1)x }[/math]
וסיימנו.
הכללה פשוטה שנייה
הכללה שבה יש שינוי בצעד האינדוקציה, הנקראת אינדוקציה שלמה: אם נוכיח עבור טענה [math]\displaystyle{ P(n) }[/math] כי:
- הטענה מתקיימת עבור [math]\displaystyle{ n=1 }[/math]. כלומר [math]\displaystyle{ P(1) }[/math] נכונה.
- אם הטענה נכונה עבור כל המספרים עד מספר טבעי מסוים [math]\displaystyle{ n }[/math] (כלומר מתקיים [math]\displaystyle{ P(m) }[/math] עבור [math]\displaystyle{ m\leq n }[/math]) אזי היא נכונה גם עבור המספר הבא אחריו (כלומר [math]\displaystyle{ P(n+1) }[/math] מתקיים).
אז באופן דומה הטענה נכונה [math]\displaystyle{ P(n) }[/math] נכונה עבור [math]\displaystyle{ n\geq 1 }[/math].
כלומר - אפשר להחליף את ההנחה שמתקיים עבור [math]\displaystyle{ n }[/math] ולהוכיח עבור [math]\displaystyle{ n+1 }[/math] בהנחה שמתקיים עבור כל מי שקטן שווה [math]\displaystyle{ n }[/math] ולהוכיח עבור [math]\displaystyle{ n+1 }[/math].
תרגיל (בד"כ נעשה בהרצאה)
כל מספר טבעי [math]\displaystyle{ 1\lt n }[/math] ניתן להציגו כמכפלה של מספרים ראשוניים.
הוכחה:
עבור [math]\displaystyle{ n=2 }[/math] זה נכון כי 2 ראשוני ואז הוא הפירוק של עצמו.
כעת נניח שהטענה נכונה לכל [math]\displaystyle{ 1\lt k\leq n }[/math] ונוכיח עבור [math]\displaystyle{ n+1 }[/math].
אם [math]\displaystyle{ n+1 }[/math] ראשוני - סיימנו כי אז הוא הפירוק של עצמו.
אחרת [math]\displaystyle{ n+1 }[/math] מתפרק למכפלה [math]\displaystyle{ n+1=ab }[/math] כאשר [math]\displaystyle{ 1\lt a,b\lt n+1 }[/math] לפי הנחת האינדוקציה [math]\displaystyle{ a,b }[/math] מתפרקים למכפלה של מספרים ראשוניים [math]\displaystyle{ a=\prod_{k=1}^l p_k,b=\prod_{i=1}^r q_i }[/math] כאשר [math]\displaystyle{ p_k,q_i }[/math] ראשוניים.
אזי [math]\displaystyle{ n+1=ab=\prod_{k=1}^l p_k\cdot \prod_{i=1}^r q_i }[/math] וסיימנו.
תרגיל
שאלת השוקולוד.
תרגילים יותר מעניינים
תרגיל
יהא [math]\displaystyle{ A }[/math] פסוק. נגדיר בעזרת אינדוקציה פסוקים: [math]\displaystyle{ P_0 = A, P_n=(P_{n-1})\to A }[/math]
הוכיחו כי [math]\displaystyle{ P_{n} }[/math] טאוטולוגיה כאשר [math]\displaystyle{ n }[/math] אי-זוגי.
פתרון: נוכיח באינדוקציה כי לכל [math]\displaystyle{ n }[/math] אי-זוגי, הפסוק [math]\displaystyle{ P_{n} }[/math] הוא טאוטולוגיה. בדיקה: עבור [math]\displaystyle{ n=1 }[/math], הפסוק הוא [math]\displaystyle{ A\to A }[/math]. הוא אכן טאוטולוגיה.
צעד: כעת, נניח את נכונות הטענה עבור [math]\displaystyle{ n }[/math] אי-זוגי, ונוכיח עבור האי-זוגי הבא בתור, כלומר [math]\displaystyle{ n+2 }[/math].
מתקיים:[math]\displaystyle{ P_{n+2}=P_{n+1}\to A=(P_{n}\to A)\to A }[/math] נראה כי זו אכן טאוטולוגיה. ראשית, לפי ההנחה, [math]\displaystyle{ P_{n}\equiv T }[/math] לכל ערך של [math]\displaystyle{ A }[/math].
- אם [math]\displaystyle{ A=F }[/math], נקבל [math]\displaystyle{ (T\to F)\to F\equiv F\to F }[/math]- אכן אמת.
- אם [math]\displaystyle{ A=T }[/math], נקבל [math]\displaystyle{ (T\to T)\to T\equiv T\to T }[/math] - אכן אמת.
וסיימנו באינדוקציה.
תרגיל
יהיו [math]\displaystyle{ A_1,A_2\dots A_{m+1} \in \mathbb{F}^{n\times n} }[/math] מטריצות ריבועיות אזי האיבר הכללי של המכפלה של כולם ניתן ע"י הנוסחה [math]\displaystyle{ (A_1A_2\cdots A_{m+1})_{i,j}=\underset{1\leq i_1,i_2,\dots i_m \leq n}{\sum}(A_1)_{i,i_1}(A_2)_{i_1,i_2}\dots (A_{m+1})_{i_m,j} }[/math]
הוכחה (באינדוקציה על מספר המטריצות):
עבור [math]\displaystyle{ m=1 }[/math] זה ההגדרה של כפל בין 2 מטריצות.
כעת, נניח שהטענה נכונה עבור [math]\displaystyle{ m }[/math] כלשהו. נוכיח נכונות עבור [math]\displaystyle{ m+1 }[/math].
[math]\displaystyle{ (A_1A_2\cdots A_{m+1}A_{m+2})_{i,j}=\sum_{i_{m+1}=1}^n (A_1A_2\cdots A_{m+1})_{i,i_{m+1}}(A_{m+2})_{i_{m+1},j} }[/math]
לפי הנחת האינדוקציה נמשיך:
[math]\displaystyle{ =\sum_{i_{m+1}=1}^n \underset{1\leq i_1,i_2,\dots i_m \leq n}{\sum}(A_1)_{i,i_1}(A_2)_{i_1,i_2}\dots (A_{m+1})_{i_m,i_{m+1}}(A_{m+2})_{i_{m+1},j} = }[/math]
[math]\displaystyle{ = \underset{1\leq i_1,i_2,\dots i_m, i_{m+1} \leq n}{\sum}(A_1)_{i,i_1}(A_2)_{i_1,i_2}\dots (A_{m+1})_{i_m,i_{m+1}}(A_{m+2})_{i_{m+1},j} }[/math]
וסיימנו.
אזהרה
אינדוקציה היא כלי חזק אך יש לשים לב כי משתמשים בו נכון.
דוגמה מפורסמת להוכחת שגויה באינדוקציה היא הדוגמה הבאה:
טענה: כל קבוצה של סוסים לא ריקה מכילה סוסים מצבע יחיד.
"הוכחה": נוכיח בעזרת אינדוקציה על מספר האיברים בקבוצת הסוסים.
עבור [math]\displaystyle{ n=1 }[/math] אכן מתקיים כי קבוצה עם סוס אחד מכילה רק סוסים מצבע יחיד.
כעת נניח כל קבוצה עם [math]\displaystyle{ n }[/math] סוסים מכילה סוסים רק מצבע יחיד ונוכיח את הטענה לקבוצת סוסים מגודל [math]\displaystyle{ n+1 }[/math].
תהא [math]\displaystyle{ H=\{h_1,h_2,\dots h_n,h_{n+1}\} }[/math] קבוצה עם [math]\displaystyle{ n+1 }[/math] סוסים אזי לפי הנחת האינדוקציה [math]\displaystyle{ H_1 =\{h_1,h_2,\dots h_n\} }[/math] ו-[math]\displaystyle{ H_2=\{h_2,\dots h_n,h_{n+1}\} }[/math] הן קבוצות שמכילות סוסים מצבע יחיד (כי אלו קבוצות סוסים מגודל [math]\displaystyle{ n }[/math]), ולכן כל הסוסים ב-[math]\displaystyle{ H }[/math] גם כן בעלי צבע יחיד (כי יש חפיפה בין [math]\displaystyle{ H_1 }[/math] ובין [math]\displaystyle{ H_2 }[/math]).
חישבו איפה השגיאה (רמז: במעבר מ [math]\displaystyle{ n=1 }[/math] ל [math]\displaystyle{ n=2 }[/math]).