אי-שוויון הממוצעים: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
יהודה שמחה (שיחה | תרומות) (הגהה, שיפוץ קודים מתמטיים) |
||
(21 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
שורה 2: | שורה 2: | ||
(אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, פרופ' [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%9C בנו ארבל].) | (אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, פרופ' [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%9C בנו ארבל].) | ||
= | |||
יהיו מספרים חיוביים <math>0<a_1, | |||
:<math>\frac{n}{\frac{1}{a_1}+ | <videoflash>v7tyKNPU-7I</videoflash> | ||
=אי־שוויון הממוצעים= | |||
יהיו מספרים חיוביים <math>0<a_1,\ldots,a_n\in\R</math> אזי: | |||
:<math>\frac{n}{\frac{1}{a_1}+\cdots+\frac{1}{a_n}}\le\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}\le\frac{a_1+\cdots+a_n}{n}</math> | |||
כאשר משמאל מופיע הממוצע ההרמוני, במרכז הממוצע ההנדסי (גאומטרי) ומימין הממוצע החשבוני (אלגברי). | כאשר משמאל מופיע הממוצע ההרמוני, במרכז הממוצע ההנדסי (גאומטרי) ומימין הממוצע החשבוני (אלגברי). | ||
שיוויון מתקיים אם ורק אם כל המספרים שווים <math>a_1= | שיוויון מתקיים אם ורק אם כל המספרים שווים <math>a_1=\cdots=a_n</math>. | ||
===טענת עזר=== | ===טענת עזר=== | ||
ראשית, נוכיח את הטענה הבאה: | ראשית, נוכיח את הטענה הבאה: | ||
:יהיו <math>x_1, | :יהיו <math>x_1,\ldots,x_n</math> ממשיים חיוביים המקיימים <math>x_1\cdots x_n=1</math>. | ||
:אזי <math>x_1+ | :אזי <math>x_1+\cdots+x_n\ge n</math>, ושיוויון מתקיים אם ורק אם כולם שווים 1. | ||
עבור n=1 הטענה טריוויאלית. | עבור n=1 הטענה טריוויאלית. | ||
שורה 19: | שורה 24: | ||
יהי n עבורו הטענה נכונה, ונוכיח אותה עבור n+1. | יהי n עבורו הטענה נכונה, ונוכיח אותה עבור n+1. | ||
יהיו <math>x_1 | יהיו <math>x_1\le\cdots\le x_{n+1}</math> ממשיים חיוביים המקיימים <math>x_1\cdots x_{n+1}=1</math>. | ||
כיוון | כיוון ש־<math>x_1</math> הוא המספר הקטן ביותר, ואילו <math>x_{n+1}</math> הוא המספר הגדול ביותר נובע כי <math>x_1\le1</math> ואילו <math>x_{n+1}\ge1</math>. | ||
נסמן <math>x_1\cdot x_{n+1}=y_n</math>, אזי <math>x_2\cdots x_n\cdot y_n = 1</math>, ולפי הנחת האינדוקציה מתקיים כי <math>x_2+ | נסמן <math>x_1\cdot x_{n+1}=y_n</math>, אזי <math>x_2\cdots x_n\cdot y_n=1</math>, ולפי הנחת האינדוקציה מתקיים כי <math>x_2+\cdots+x_n+y_n\ge n</math> ושוויון אם"ם כולם שווים 1. | ||
לכן אם נוכיח <math>x_1+ | לכן אם נוכיח <math>x_1+\cdots+x_{n+1}\ge x_2+\cdots+x_n+x_1\cdot x_{n+1}+1</math>, נקבל <math>x_1+\cdots+x_{n+1}\ge n+1</math>. | ||
כעת נוכיח את | כעת נוכיח את אי־השוויון הרצוי | ||
:<math>x_1+ | :<math>x_1+\cdots+x_{n+1}\ge x_2+\cdots+x_n+x_1\cdot x_{n+1}+1</math>. | ||
זה נכון אם"ם | זה נכון אם"ם | ||
:<math>x_1+x_{n+1} | :<math>x_1+x_{n+1}\ge x_1\cdot x_{n+1}+1</math> | ||
זה שקול | זה שקול לאי־שוויון | ||
:<math>(x_1-1)(x_{n+1}-1)\ | :<math>(x_1-1)(x_{n+1}-1)\le0</math> | ||
הוא נכון כיוון ש<math>x_1\le1</math> ואילו <math>x_{n+1}\ge1</math>. | |||
הוא נכון כיוון ש<math>x_1\ | |||
כעת | כעת שוויון <math>x_1+\cdots+x_{n+1}=n+1</math> גורר כי <math>x_1+\cdots+x_{n+1}=x_2+\cdots+x_n+x_1\cdot x_{n+1}+1=n+1</math> ולכן <math>(x_1-1)(x_{n+1}-1)=0</math>. | ||
לכן <math> | לכן <math>x_{n+1}=1</math> או <math>x_1=1</math>. | ||
אם <math>x_{n+1}=1</math> כיוון שהוא הגדול מבין המספרים ומכפלתם היא 1, נובע כי <math>x_1=\cdots=x_n=1</math>. באופן דומה אם <math>x_1=1</math> גם כל המספרים שווים 1. | |||
==הוכחת | ===הוכחת אי־שיוויון הממוצעים=== | ||
נגדיר <math>x_i=\frac{a_i}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}</math> ונבחין כי: | נגדיר <math>x_i=\frac{a_i}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}</math> ונבחין כי: | ||
:<math>x_1\cdots x_n = \frac{a_1}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}\cdots \frac{a_n}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}=1</math> | :<math>x_1\cdots x_n=\frac{a_1}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}\cdots \frac{a_n}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}=1</math> | ||
לכן לפי טענת העזר נקבל כי: | לכן לפי טענת העזר נקבל כי: | ||
:<math>x_1+ | :<math>x_1+\cdots+x_n =\frac{a_1+\cdots+a_n}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}\ge n</math> | ||
ולכן <math>\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}\ | ולכן <math>\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}\le\frac{a_1+\cdots+a_n}{n}</math> ושוויון אם"ם <math>x_1=\cdots=x_n=1</math>. | ||
כלומר | כלומר שוויון אם"ם <math>a_1=\cdots=a_n=\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}</math> | ||
כעת נציב את המספרים <math>\frac{1}{a_1}, | כעת נציב את המספרים <math>\frac{1}{a_1},\ldots,\frac{1}{a_n}</math> ונקבל כי: | ||
:<math>\sqrt[n]{\frac{1}{a_1}\cdots \frac{1}{a_n}}\ | :<math>\sqrt[n]{\frac{1}{a_1}\cdots\frac{1}{a_n}}\le\frac{\frac{1}{a_1}+\cdots+\frac{1}{a_n}}{n}</math> | ||
כלומר | כלומר | ||
:<math>\frac{n}{\frac{1}{a_1}\cdots \frac{1}{a_n}}\ | :<math>\frac{n}{\frac{1}{a_1}\cdots\frac{1}{a_n}}\le\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}</math> | ||
ושוויון אם"ם <math>\frac{1}{a_1}=\cdots=\frac{1}{a_n}</math>. | |||
=משמעות הממוצעים= | |||
נתון מלבן עם צלעות באורכים a,b. אנחנו רוצים למצוא 'ממוצע' של אורכי הצלעות, כלומר מספר אחד שיכול 'להחליף' את שניהם. | |||
*אם חשוב לנו השטח, אנחנו בעצם מחפשים אורך x של צלע ריבוע ששטחו יהיה שווה לשטח המלבן. נקבל כמובן את '''הממוצע ההנדסי''' <math>x=\sqrt{ab}</math>. | |||
*אם חשוב לנו ההיקף, אנחנו בעצם מחפשים אורך x של צלע ריבוע שהיקפו יהיה שווה להיקף המלבן. נקבל כמובן את '''הממוצע החשבוני''' <math>x=\frac{a+b}{2}</math>. | |||
*ואם חשוב לנו השילוב בין השטח להיקף? בריבוע השטח חלקי ההיקף שווה לרבע הצלע. לכן אם רוצים לשמור על היחס בין השטח להיקף, אפשר לומר שהצלע 'הממוצעת' של המלבן היא 4 פעמים היחס בין השטח לבין ההיקף. | |||
נקבל במקרה זה <math>x=4\cdot\frac{ab}{2(a+b)}=\frac{2ab}{a+b}=\frac{2}{\frac{1}{a}+\frac{1}{b}}</math>, הוא '''הממוצע ההרמוני'''. | |||
נדגים את הממוצע ההרמוני בדרך נוספת: | |||
נניח שהיום נסעתי לעבודה במהירות a וחזרתי הבייתה במהירות b (היו פקקים), כיצד נגדיר את המהירות הממוצעת של הנסיעה? | |||
ובכן, מהירות * זמן = דרך. נסמן את המרחק בין ביתי לעבודה בx, לכן נסעתי בדרך לעבודה במשך זמן של <math>\frac{x}{a}</math>, וחזרתי בזמן של <math>\frac{x}{b}</math>. | |||
אם כך, המהירות הכוללת של הדרך הכפולה שעברתי היא <math>\frac{2x}{\frac{x}{a}+\frac{x}{b}}</math> וזה שוב הממוצע ההרמוני. | |||
הערה: ניתן להכליל את כל הדוגמאות הללו עבור n מספרים. | |||
=שימושים= | =שימושים= | ||
שורה 76: | שורה 104: | ||
יהיו מלבן וריבוע בעלי שטח זהה, אזי היקף המלבן גדול מהיקף הריבוע. | יהיו מלבן וריבוע בעלי שטח זהה, אזי היקף המלבן גדול מהיקף הריבוע. | ||
נסמן את שטח הצורות | נסמן את שטח הצורות ב־s, ואת צלעות המלבן ב<math>a\ne b</math>. | ||
אזי היקף המלבן הוא <math>2(a+b)</math> ואילו היקף הריבוע הוא <math>4\sqrt{s}</math>. | |||
לפי אי־שוויון הממוצעים נקבל כי: | |||
:<math>2(a+b)=4\frac{a+b}{2}>4\sqrt{ab}=4\sqrt{s}</math> | |||
====הכללה למקרה ה־n־ממדי==== | |||
סכום הצלעות (פאות מממד 1) של תיבה תלת־ממדית היא <math>4(a+b+c)</math> ומתקיים כי | |||
:<math>4(a+b+c)=12\cdot\frac{a+b+c}{3}>12\sqrt[3]{abc}</math> | |||
ואילו <math>12\sqrt[3]{abc}</math> הוא סכום הצלעות של הקוביה התלת־ממדית בעלת אותו השטח כמו התיבה. | |||
כעת עבור תיבה n־ממדית, סכום הצלעות הוא <math>2^{n-1}(a_1+\cdots+a_n)</math>, | |||
אכן, צלע היא המעבר בציר i מ־0 ל־<math>a_i</math> כאשר כל שאר הצירים קבועים באחד הקצוות שלהם. | |||
:<math>2( | :<math>2^{n-1}(a_1+\cdots+a_n)=n2^{n-1}\cdot\frac{a_1+\cdots+a_n}{n}>n2^{n-1}\cdot\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}</math> | ||
אורך הצלע של הקוביה ה־n־מימדית בעלת שטח זהה לתיבה הוא <math>\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}</math>, וכמות הצלעות הינה <math>n2^{n-1}</math>. | |||
לכן שוב קיבלנו שסכום הצלעות התיבה גדול מסכום צלעות הקוביה. | |||
===היקפי ריבוע ומשולש בעלי שטח זהה=== | ===היקפי ריבוע ומשולש בעלי שטח זהה=== | ||
שורה 89: | שורה 131: | ||
נביט בבניית העזר הבאה: | נביט בבניית העזר הבאה: | ||
[[קובץ:AM-GM-trangle-square.png| | [[קובץ:AM-GM-trangle-square.png|1000px]] | ||
(נבנה באמצעות [https://www.geogebra.org/graphing גאוגברה].) | (נבנה באמצעות [https://www.geogebra.org/graphing גאוגברה].) | ||
שטח המשולש זהה לשטח המלבן ושניהם שווים | שטח המשולש זהה לשטח המלבן ושניהם שווים ל־<math>\frac{h\cdot a}{2}</math>. | ||
היקף המשולש | היקף המשולש הוא <math>a+b+c</math> והיקף המלבן <math>2(h+\frac{a}{2})=2h+a</math>, שהוא כאמור גדול מהיקף הריבוע (או שווה לו במקרה <math>h=\frac{a}{2}</math>). | ||
כעת צלעות המשלוש גדולות או שווה לגובה, ולפחות אחת מהן גדולה ממש (במקרה שמדובר במשולש ישר זוית, הגובה שווה לאחת הצלעות). | כעת צלעות המשלוש גדולות או שווה לגובה, ולפחות אחת מהן גדולה ממש (במקרה שמדובר במשולש ישר זוית, הגובה שווה לאחת הצלעות). | ||
:<math>a+b+c>h+h+a = 2h+a</math> | :<math>a+b+c>h+h+a=2h+a</math> | ||
===המחשה גאומטרית לשלושת הממוצעים עבור 2 מספרים=== | |||
נביט בשרטוט הבא: | נביט בשרטוט הבא: | ||
[[קובץ:AM-GM-geometric.png| | [[קובץ:AM-GM-geometric.png|1000px]] | ||
(נבנה באמצעות [https://www.geogebra.org/graphing גאוגברה].) | (נבנה באמצעות [https://www.geogebra.org/graphing גאוגברה].) | ||
שורה 126: | שורה 167: | ||
ולכן <math>CF=\frac{CD^2}{CO}=\frac{ab}{\frac{a+b}{2}}=\frac{2}{\frac{1}{a}+\frac{1}{b}}</math> הרי הוא הממוצע ההרמוני. | ולכן <math>CF=\frac{CD^2}{CO}=\frac{ab}{\frac{a+b}{2}}=\frac{2}{\frac{1}{a}+\frac{1}{b}}</math> הרי הוא הממוצע ההרמוני. | ||
===משולש שווה צלעות=== | |||
יהי משולש בעל צלעות באורך a,b,c. | |||
הוכיחו כי המשולש שווה צלעות אם ורק אם <math>\frac{a}{b} + \frac{b}{c} + \frac{c}{a} =3</math>. | |||
ראשית, <math>\sqrt[3]{\frac{a}{b} \cdot \frac{b}{c} \cdot \frac{c}{a}}\leq \frac{\frac{a}{b} + \frac{b}{c} + \frac{c}{a}}{3}</math> ושיוויון אם"ם כולם שווים. | |||
לכן <math>\frac{a}{b} + \frac{b}{c} + \frac{c}{a} \geq 3</math> ושיוויון רק אם <math>\frac{a}{b} = \frac{b}{c} = \frac{c}{a}=1</math>, כלומר <math>a=b=c</math> | |||
==כלל המנה== | ==כלל המנה== | ||
שורה 145: | שורה 198: | ||
נסמן <math>M=|a_1-L|+...+|a_{n_1}-L|</math>. | נסמן <math>M=|a_1-L|+...+|a_{n_1}-L|</math>. | ||
אזי <math>\left|\frac{a_1+...+a_n}{n}-L\right| = \left|\frac{(a_1-L)+...+(a_n-L)}{n}\right|\leq \frac{M+(n- | אזי <math>\left|\frac{a_1+...+a_n}{n}-L\right| = \left|\frac{(a_1-L)+...+(a_n-L)}{n}\right|\leq \frac{M+(n-n_1)\frac{\varepsilon}{2}}{n}\leq\frac{M+n\frac{\varepsilon}{2}}{n}</math> | ||
נבחר <math>n_2>n_1</math> כך שלכל <math>n>n_2</math> מתקיים כי <math>\frac{M}{n}<\frac{\varepsilon}{2}</math>. | נבחר <math>n_2>n_1</math> כך שלכל <math>n>n_2</math> מתקיים כי <math>\frac{M}{n}<\frac{\varepsilon}{2}</math>. | ||
שורה 165: | שורה 218: | ||
וביחד נקבל כי לכל <math>n>n_2</math> מתקיים <math>\frac{a_1+...+a_n}{n}>M</math> | וביחד נקבל כי לכל <math>n>n_2</math> מתקיים <math>\frac{a_1+...+a_n}{n}>M</math> | ||
===הממוצע ההרמוני=== | ===הממוצע ההרמוני=== | ||
שורה 220: | שורה 272: | ||
לכן בעצם <math>\sqrt[n]{a_n}\to L</math> כפי שרצינו. | לכן בעצם <math>\sqrt[n]{a_n}\to L</math> כפי שרצינו. | ||
==ביבליוגרפיה | |||
==המספר e== | |||
נוכיח כי הסדרה <math>a_n=\left(1+\frac{1}{n}\right)^n</math> מונוטונית עולה ממש. | |||
נחשב (סתם ככה בלי תירוצים נוספים) ממוצע הנדסי וחשבוני בין n+1 המספרים החיוביים הבאים (כי מותר, אז למה לא). | |||
:<math>x_1=(1+\frac{1}{n}),x_2=(1+\frac{1}{n}),...,x_n=(1+\frac{1}{n}),x_{n+1}=1</math> | |||
לפי אי שיוויון הממוצעים (שהוא נכון תמיד, גם למספרים שבחרנו ככה באופן חסר אחריות), כיוון שלא מדובר במספרים שווים, הממוצע ההנדסי קטן ממש מהממוצע החשבוני: | |||
:<math>\sqrt[n+1]{\left(1+\frac{1}{n}\right)^n}<\frac{\left(1+\frac{1}{n}\right)+...+\left(1+\frac{1}{n}\right)+1}{n+1}=\frac{n+2}{n+1}=1+\frac{1}{n+1}</math> | |||
ולכן | |||
:<math>\left(1+\frac{1}{n}\right)^n<\left(1+\frac{1}{n+1}\right)^{n+1}</math> | |||
נוכיח כי הסדרה <math>b_n=\left(1+\frac{1}{n}\right)^{n+1}</math> מונוטונית יורדת ממש. | |||
באופן דומה, נשווה בין הממוצע ההרמוני לממוצע ההנדסי של n+2 המספרים הבאים: | |||
:<math>x_1=(1+\frac{1}{n}),x_2=(1+\frac{1}{n}),...,x_{n+1}=(1+\frac{1}{n}),x_{n+2}=1</math> | |||
ונקבל: | |||
:<math>\sqrt[n+2]{\left(1+\frac{1}{n}\right)^{n+1}}> \frac{n+2}{\frac{1}{\left(1+\frac{1}{n}\right)} + ...+\frac{1}{\left(1+\frac{1}{n}\right)}+1 }</math> | |||
:<math>\left(1+\frac{1}{n}\right)^{n+1}> \left(\frac{n+2}{\frac{n+1}{1+\frac{1}{n}}+1}\right)^{n+2} = \left(\frac{n+2}{\frac{n+1}{\frac{n+1}{n}}+1}\right)^{n+2} =\left(\frac{n+2}{n+1}\right)^{n+2} = | |||
\left(1+\frac{1}{n+1}\right)^{n+2}</math> | |||
לכן סה"כ לכל <math>n</math> מתקיים כי <math>a_1<a_n<b_n<b_1</math> ושתי הסדרות מונוטוניות וחסומות ולכן מתכנסות. | |||
'''נגדיר''' את המספר e להיות הגבול של הסדרה <math>a_n</math>. | |||
לכן <math>b_n=a_n\left(1+\frac{1}{n}\right)\to e\cdot 1 = e</math> | |||
ומתקיים לכל n כי <math>a_n<e<b_n</math>. | |||
למשל עבור n=1 מקבלים כי <math>2<e<4</math>. | |||
==אי שיוויון ברנולי== | |||
יהי <math>\epsilon>-1</math>, אזי לכל <math>n\in\mathbb{N}</math> מתקיים כי <math>\left(1+\epsilon\right)^n\geq 1+n\cdot \epsilon</math> | |||
אמנם לא מסובך במיוחד להוכיח את אי שיוויון ברנולי באינדוקציה, אנחנו נוכיח אותו באמצעות אי שיוויון הממוצעים. | |||
למעשה באמצעות אי שיוויון הממוצעים, נוכיח גרסא רציונלית של אי השיוויון: | |||
:אם <math>\frac{m}{n}\geq 1</math> אזי <math>\left(1+\epsilon\right)^{\frac{m}{n}}\geq 1 + \frac{m}{n}\cdot \epsilon</math> | |||
ראשית, אם <math>1+\frac{m}{n}\cdot\epsilon <0</math> אי השיוויון ברור. | |||
לכן נניח כי <math>1+\frac{m}{n}\cdot\epsilon\geq 0</math>. | |||
לכן אי השיוויון שקול ל | |||
:<math>1+\epsilon\geq \sqrt[m]{\left(1+\frac{m}{n}\epsilon\right)^n}</math> | |||
כעת | |||
:<math>\sqrt[m]{\left(1+\frac{m}{n}\epsilon\right)^n\cdot 1^{m-n}}\leq \frac{n\cdot (1+\frac{m}{n}\epsilon) + (m-n)}{m} = 1+\epsilon</math> | |||
===שימוש באי שיוויון ברנולי=== | |||
יהי <math>a>1</math> אזי <math>a^n\to \infty</math>. | |||
נסמן <math>a=1+\epsilon</math>, כאשר <math>\epsilon>0</math>. | |||
לכן <math>a^n=(1+\epsilon)^n\geq 1+n\epsilon\to \infty</math>. | |||
יהי <math>0<a<1</math> אזי <math>a^n\to 0</math>. | |||
כיוון ש <math>0<a<1</math> נובע כי <math>\frac{1}{a}>1</math>. | |||
לכן, <math>a^n = \frac{1}{\left(\frac{1}{a}\right)^n}\to \frac{1}{\infty}=0</math> | |||
==אי שיוויון קושי-שוורץ== | |||
===עבור <math>\mathbb{R}^n</math>=== | |||
לכל <math>a_1,...,a_n,b_1,...,b_n\in\mathbb{R}</math> מתקיים | |||
:<math>|a_1b_1+...+a_nb_n|\leq \sqrt{a_1^2+...+a_n^2}\sqrt{b_1^2+...+b_n^2}</math> | |||
קל לראות שמספיק להוכיח את הטענה למספרים אי שליליים, וכך נעשה. | |||
ראשית, אם נציב את <math>x^2,y^2</math> באי שיוויון הממוצעים נקבל <math>xy\leq \frac{x^2+y^2}{2}</math>. | |||
לכן, | |||
:<math>\sum_{k=1}^n x_ky_k\leq \frac{\sum_{k=1}^nx_k^2 + \sum_{k=1}^ny_k^2}{2}</math> | |||
כעת נציב <math>x_k=\frac{a_k}{\sqrt{a_1^2+...+a_n^2}}</math> ו<math>y_k=\frac{b_k}{\sqrt{b_1^2+...+b_n^2}}</math> לכל k ונקבל | |||
:<math>\frac{\sum_{k=1}^n a_kb_k}{\sqrt{a_1^2+...+a_n^2}\sqrt{b_1^2+...+b_n^2}}\leq 1</math> | |||
וזהו בדיוק אי שיוויון קושי שוורץ. | |||
===עבור מכפלה פנימית ממשית=== | |||
האם אותה הוכחה מתרגמת עבור מכפלה פנימית '''ממשית''' כללית? | |||
ובכן, | |||
:<math>\langle v-w,v-w \rangle\geq 0</math> | |||
ולכן | |||
:<math>\langle v,w \rangle \leq \frac{\langle v,v \rangle + \langle w,w \rangle}{2}</math> | |||
שזה אנלוגי לאי שיוויון הממוצעים. | |||
נציב את הנרמול של הוקטורים, ונקבל: | |||
:<math>\langle \frac{v}{||v||},\frac{w}{||w||} \rangle \leq 1</math> | |||
ולכן <math>\langle v,w\rangle \leq ||v||\cdot ||w||</math> | |||
ע"י הצבה של <math>-v</math>, נקבל | |||
:<math>-\langle v,w\rangle \leq ||v||\cdot ||w||</math> | |||
וביחד סה"כ קיבלנו את אי שיוויון קושי-שוורץ: | |||
:<math>|\langle v,w\rangle| \leq ||v||\cdot ||w||</math> | |||
===עבור מכפלה פנימית מרוכבת=== | |||
נתחיל מאי השיוויון | |||
:<math>\langle v-w,v-w \rangle\geq 0</math> | |||
אך הפעם נקבל | |||
:<math>Re(\langle v,w \rangle) \leq \frac{\langle v,v \rangle + \langle w,w \rangle}{2}</math> | |||
על ידי הצבת הוקטורים המנורמלים נקבל את אי השיוויון החלש יותר: | |||
:<math>Re(\langle v,w \rangle)\leq ||v||\cdot ||w||</math> | |||
נשים לב כי | |||
:<math>Re(\langle v,\langle v,w \rangle w \rangle) = Re(\overline{\langle v,w \rangle}\langle v,w \rangle) = |\langle v,w \rangle|^2</math> | |||
כיוון שהערך המוחלט הוא מספר ממשי. | |||
לכן, | |||
:<math>|\langle v,w \rangle|^2=Re(\langle v,\langle v,w \rangle w \rangle) \leq ||v||\cdot ||\langle v,w \rangle w|| = ||v||\cdot ||w|| \cdot |\langle v,w \rangle|</math> | |||
ושוב קיבלנו את אי שיוויון קושי שוורץ, כפי שרצינו. | |||
=ביבליוגרפיה= | |||
*אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, בנו ארבל. | *אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, בנו ארבל. | ||
*The Cauchy-Schwarz Master Class, J. Michael Steele. | *The Cauchy-Schwarz Master Class, J. Michael Steele. |
גרסה אחרונה מ־17:28, 31 באוקטובר 2021
"נהוג לומר כי אם פותרים בעיה מסוימת אחת באופן מסוים אז זה תיחכום, ואם פותרים שתיים בעזרת אותו רעיון אז זו כבר שיטה."
(אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, פרופ' בנו ארבל.)
אי־שוויון הממוצעים
יהיו מספרים חיוביים
כאשר משמאל מופיע הממוצע ההרמוני, במרכז הממוצע ההנדסי (גאומטרי) ומימין הממוצע החשבוני (אלגברי).
שיוויון מתקיים אם ורק אם כל המספרים שווים
טענת עזר
ראשית, נוכיח את הטענה הבאה:
- יהיו
ממשיים חיוביים המקיימים . - אזי
, ושיוויון מתקיים אם ורק אם כולם שווים 1.
עבור n=1 הטענה טריוויאלית.
יהי n עבורו הטענה נכונה, ונוכיח אותה עבור n+1.
יהיו
כיוון ש־
נסמן
לכן אם נוכיח
כעת נוכיח את אי־השוויון הרצוי
.
זה נכון אם"ם
זה שקול לאי־שוויון
הוא נכון כיוון ש
כעת שוויון
לכן
אם
הוכחת אי־שיוויון הממוצעים
נגדיר
לכן לפי טענת העזר נקבל כי:
ולכן
כלומר שוויון אם"ם
כעת נציב את המספרים
כלומר
ושוויון אם"ם
משמעות הממוצעים
נתון מלבן עם צלעות באורכים a,b. אנחנו רוצים למצוא 'ממוצע' של אורכי הצלעות, כלומר מספר אחד שיכול 'להחליף' את שניהם.
- אם חשוב לנו השטח, אנחנו בעצם מחפשים אורך x של צלע ריבוע ששטחו יהיה שווה לשטח המלבן. נקבל כמובן את הממוצע ההנדסי
.
- אם חשוב לנו ההיקף, אנחנו בעצם מחפשים אורך x של צלע ריבוע שהיקפו יהיה שווה להיקף המלבן. נקבל כמובן את הממוצע החשבוני
.
- ואם חשוב לנו השילוב בין השטח להיקף? בריבוע השטח חלקי ההיקף שווה לרבע הצלע. לכן אם רוצים לשמור על היחס בין השטח להיקף, אפשר לומר שהצלע 'הממוצעת' של המלבן היא 4 פעמים היחס בין השטח לבין ההיקף.
נקבל במקרה זה
נדגים את הממוצע ההרמוני בדרך נוספת:
נניח שהיום נסעתי לעבודה במהירות a וחזרתי הבייתה במהירות b (היו פקקים), כיצד נגדיר את המהירות הממוצעת של הנסיעה?
ובכן, מהירות * זמן = דרך. נסמן את המרחק בין ביתי לעבודה בx, לכן נסעתי בדרך לעבודה במשך זמן של
אם כך, המהירות הכוללת של הדרך הכפולה שעברתי היא
הערה: ניתן להכליל את כל הדוגמאות הללו עבור n מספרים.
שימושים
דוגמאות גאומטריות
היקפי מלבן וריבוע בעלי שטח זהה
יהיו מלבן וריבוע בעלי שטח זהה, אזי היקף המלבן גדול מהיקף הריבוע.
נסמן את שטח הצורות ב־s, ואת צלעות המלבן ב
אזי היקף המלבן הוא
לפי אי־שוויון הממוצעים נקבל כי:
הכללה למקרה ה־n־ממדי
סכום הצלעות (פאות מממד 1) של תיבה תלת־ממדית היא
ואילו
כעת עבור תיבה n־ממדית, סכום הצלעות הוא
אכן, צלע היא המעבר בציר i מ־0 ל־
אורך הצלע של הקוביה ה־n־מימדית בעלת שטח זהה לתיבה הוא
לכן שוב קיבלנו שסכום הצלעות התיבה גדול מסכום צלעות הקוביה.
היקפי ריבוע ומשולש בעלי שטח זהה
יהיו משולש וריבוע בעלי שטח זהה, אזי היקף המשולש גדול מהיקף הריבוע.
(נבנה באמצעות גאוגברה.)
שטח המשולש זהה לשטח המלבן ושניהם שווים ל־
היקף המשולש הוא
כעת צלעות המשלוש גדולות או שווה לגובה, ולפחות אחת מהן גדולה ממש (במקרה שמדובר במשולש ישר זוית, הגובה שווה לאחת הצלעות).
המחשה גאומטרית לשלושת הממוצעים עבור 2 מספרים
(נבנה באמצעות גאוגברה.)
נניח כי אורך הקטע AD הינו a ואורך הקטע DB הינו b.
הנקודה O הינה מרכז המעגל, שרדיוסו
נרים את הגובה CD.
נשים לב כי הזוית C היא ישרה כיוון שהיא מונחת על הקוטר, ולכן המשולשים ADC ו CDB דומים.
מכאן
לכן
לבסוף, נעביר גובה DF, ונקבל כי המשולשים CFD ו CDO דומים.
לכן
ולכן
משולש שווה צלעות
יהי משולש בעל צלעות באורך a,b,c.
הוכיחו כי המשולש שווה צלעות אם ורק אם
ראשית,
לכן
כלל המנה
תהי סדרה חיובית
הממוצע החשבוני
תהי סדרה
כלומר הממוצע החשבוני של סדרה מתכנסת במובן הרחב, מתכנס לאותו הגבול.
הוכחה עבור
יהי
קיים
נסמן
אזי
נבחר
סה"כ, לכל
הוכחה עבור
יהי
קיים
נסמן
אזי
נבחר
וביחד נקבל כי לכל
הממוצע ההרמוני
תהי סדרה
כלומר הממוצע ההרמוני של סדרה מתכנסת במובן הרחב, מתכנס לאותו הגבול.
שימו לב שדרשנו שהסדרה חיובית, אחרת ייתכן צמצום שיוביל לאפס במכנה.
הוכחה עבור
לכן
ולכן
הוכחה עבור
לכן
ולכן
הוכחה עבור
לכן
ולכן
הממוצע ההנדסי
לפי אי שיוויון הממוצעים, נובע כי אם
הוכחת כלל המנה
תהי סדרה חיובית
נגדיר את הסדרה
לכן הממוצע ההנדסי של הסדרה
לכן בעצם
המספר e
נוכיח כי הסדרה
נחשב (סתם ככה בלי תירוצים נוספים) ממוצע הנדסי וחשבוני בין n+1 המספרים החיוביים הבאים (כי מותר, אז למה לא).
לפי אי שיוויון הממוצעים (שהוא נכון תמיד, גם למספרים שבחרנו ככה באופן חסר אחריות), כיוון שלא מדובר במספרים שווים, הממוצע ההנדסי קטן ממש מהממוצע החשבוני:
ולכן
נוכיח כי הסדרה
באופן דומה, נשווה בין הממוצע ההרמוני לממוצע ההנדסי של n+2 המספרים הבאים:
ונקבל:
לכן סה"כ לכל
נגדיר את המספר e להיות הגבול של הסדרה
לכן
ומתקיים לכל n כי
למשל עבור n=1 מקבלים כי
אי שיוויון ברנולי
יהי
אמנם לא מסובך במיוחד להוכיח את אי שיוויון ברנולי באינדוקציה, אנחנו נוכיח אותו באמצעות אי שיוויון הממוצעים.
למעשה באמצעות אי שיוויון הממוצעים, נוכיח גרסא רציונלית של אי השיוויון:
- אם
אזי
ראשית, אם
לכן נניח כי
לכן אי השיוויון שקול ל
כעת
שימוש באי שיוויון ברנולי
יהי
נסמן
לכן
יהי
כיוון ש
לכן,
אי שיוויון קושי-שוורץ
עבור
לכל
קל לראות שמספיק להוכיח את הטענה למספרים אי שליליים, וכך נעשה.
ראשית, אם נציב את
לכן,
כעת נציב
וזהו בדיוק אי שיוויון קושי שוורץ.
עבור מכפלה פנימית ממשית
האם אותה הוכחה מתרגמת עבור מכפלה פנימית ממשית כללית?
ובכן,
ולכן
שזה אנלוגי לאי שיוויון הממוצעים.
נציב את הנרמול של הוקטורים, ונקבל:
ולכן
ע"י הצבה של
וביחד סה"כ קיבלנו את אי שיוויון קושי-שוורץ:
עבור מכפלה פנימית מרוכבת
נתחיל מאי השיוויון
אך הפעם נקבל
על ידי הצבת הוקטורים המנורמלים נקבל את אי השיוויון החלש יותר:
נשים לב כי
כיוון שהערך המוחלט הוא מספר ממשי.
לכן,
ושוב קיבלנו את אי שיוויון קושי שוורץ, כפי שרצינו.
ביבליוגרפיה
- אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, בנו ארבל.
- The Cauchy-Schwarz Master Class, J. Michael Steele.