אי-שוויון הממוצעים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך Math-Wiki
אין תקציר עריכה
(הגהה, שיפוץ קודים מתמטיים)
 
(21 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות)
שורה 2: שורה 2:


(אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, פרופ' [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%9C בנו ארבל].)
(אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, פרופ' [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%9C בנו ארבל].)
=אי-שוויון הממוצעים=
 
יהיו מספרים חיוביים <math>0<a_1,...,a_n\in\mathbb{R}</math> אזי:
 
:<math>\frac{n}{\frac{1}{a_1}+...+\frac{1}{a_n}}\leq \sqrt[n]{a_1\cdots a_n}\leq \frac{a_1+...+a_n}{n}</math>
<videoflash>v7tyKNPU-7I</videoflash>
 
 
=אי־שוויון הממוצעים=
יהיו מספרים חיוביים <math>0<a_1,\ldots,a_n\in\R</math> אזי:
:<math>\frac{n}{\frac{1}{a_1}+\cdots+\frac{1}{a_n}}\le\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}\le\frac{a_1+\cdots+a_n}{n}</math>
כאשר משמאל מופיע הממוצע ההרמוני, במרכז הממוצע ההנדסי (גאומטרי) ומימין הממוצע החשבוני (אלגברי).
כאשר משמאל מופיע הממוצע ההרמוני, במרכז הממוצע ההנדסי (גאומטרי) ומימין הממוצע החשבוני (אלגברי).


שיוויון מתקיים אם ורק אם כל המספרים שווים <math>a_1=...=a_n</math>.
שיוויון מתקיים אם ורק אם כל המספרים שווים <math>a_1=\cdots=a_n</math>.




===טענת עזר===
===טענת עזר===
ראשית, נוכיח את הטענה הבאה:  
ראשית, נוכיח את הטענה הבאה:  
:יהיו <math>x_1,...,x_n</math> ממשיים חיוביים המקיימים <math>x_1\cdots x_n=1</math>.
:יהיו <math>x_1,\ldots,x_n</math> ממשיים חיוביים המקיימים <math>x_1\cdots x_n=1</math>.
:אזי <math>x_1+...+x_n\geq n</math>, ושיוויון מתקיים אם ורק אם כולם שווים 1.
:אזי <math>x_1+\cdots+x_n\ge n</math>, ושיוויון מתקיים אם ורק אם כולם שווים 1.


עבור n=1 הטענה טריוויאלית.
עבור n=1 הטענה טריוויאלית.
שורה 19: שורה 24:
יהי n עבורו הטענה נכונה, ונוכיח אותה עבור n+1.
יהי n עבורו הטענה נכונה, ונוכיח אותה עבור n+1.


יהיו <math>x_1<...<x_{n+1}</math> ממשיים חיוביים המקיימים <math>x_1\cdots x_{n+1}=1</math>.
יהיו <math>x_1\le\cdots\le x_{n+1}</math> ממשיים חיוביים המקיימים <math>x_1\cdots x_{n+1}=1</math>.


כיוון ש<math>x_1</math> הינו המספר הקטן ביותר, ואילו <math>x_{n+1}</math> הינו המספר הגדול ביותר נובע כי <math>x_1\leq 1</math> ואילו <math>x_{n+1}\geq 1</math>.
כיוון ש־<math>x_1</math> הוא המספר הקטן ביותר, ואילו <math>x_{n+1}</math> הוא המספר הגדול ביותר נובע כי <math>x_1\le1</math> ואילו <math>x_{n+1}\ge1</math>.




נסמן <math>x_1\cdot x_{n+1}=y_n</math>, אזי <math>x_2\cdots x_n\cdot y_n = 1</math>, ולפי הנחת האינדוקציה מתקיים כי <math>x_2+...+x_n+y_n\geq n</math> ושיוויון אם"ם כולם שווים 1.
נסמן <math>x_1\cdot x_{n+1}=y_n</math>, אזי <math>x_2\cdots x_n\cdot y_n=1</math>, ולפי הנחת האינדוקציה מתקיים כי <math>x_2+\cdots+x_n+y_n\ge n</math> ושוויון אם"ם כולם שווים 1.


לכן אם נוכיח <math>x_1+...+x_{n+1}-1\geq x_2+...+x_n+x_1\cdot x_{n+1} </math>, נקבל <math>x_1+...+x_{n+1}-1\geq n</math>.
לכן אם נוכיח <math>x_1+\cdots+x_{n+1}\ge x_2+\cdots+x_n+x_1\cdot x_{n+1}+1</math>, נקבל <math>x_1+\cdots+x_{n+1}\ge n+1</math>.






כעת נוכיח את אי השיוויון הרצוי
כעת נוכיח את אי־השוויון הרצוי
:<math>x_1+...+x_{n+1}-1\geq x_2+...+x_n+x_1\cdot x_{n+1} </math>.
:<math>x_1+\cdots+x_{n+1}\ge x_2+\cdots+x_n+x_1\cdot x_{n+1}+1</math>.
זה נכון אם"ם  
זה נכון אם"ם  
:<math>x_1+x_{n+1}-1\geq x_1\cdot x_{n+1}</math>
:<math>x_1+x_{n+1}\ge x_1\cdot x_{n+1}+1</math>
זה שקול לאי השיוויון
זה שקול לאי־שוויון
:<math>(x_1-1)(x_{n+1}-1)\leq 0</math>
:<math>(x_1-1)(x_{n+1}-1)\le0</math>
 
הוא נכון כיוון ש<math>x_1\le1</math> ואילו <math>x_{n+1}\ge1</math>.
הוא נכון כיוון ש<math>x_1\leq 1</math> ואילו <math>x_{n+1}\geq 1</math>.




כעת שיוויון <math>x_1+...+x_{n+1}=n+1</math> גורר כי <math>x_1+...+x_{n+1}-1= x_2+...+x_n+x_1\cdot x_{n+1}=n</math> ולכן <math>(x_1-1)(x_{n+1}-1)= 0</math>.
כעת שוויון <math>x_1+\cdots+x_{n+1}=n+1</math> גורר כי <math>x_1+\cdots+x_{n+1}=x_2+\cdots+x_n+x_1\cdot x_{n+1}+1=n+1</math> ולכן <math>(x_1-1)(x_{n+1}-1)=0</math>.


לכן <math>x_1=x_{n+1}=1</math> וביחד עם הנחת האינדוקציה נקבל כי <math>x_2=...=x_n=1</math>.
לכן <math>x_{n+1}=1</math> או <math>x_1=1</math>.


אם <math>x_{n+1}=1</math> כיוון שהוא הגדול מבין המספרים ומכפלתם היא 1, נובע כי <math>x_1=\cdots=x_n=1</math>. באופן דומה אם <math>x_1=1</math> גם כל המספרים שווים 1.


==הוכחת אי שיוויון הממוצעים==
===הוכחת אי־שיוויון הממוצעים===
נגדיר <math>x_i=\frac{a_i}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}</math> ונבחין כי:
נגדיר <math>x_i=\frac{a_i}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}</math> ונבחין כי:


:<math>x_1\cdots x_n = \frac{a_1}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}\cdots \frac{a_n}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}=1</math>
:<math>x_1\cdots x_n=\frac{a_1}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}\cdots \frac{a_n}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}=1</math>


לכן לפי טענת העזר נקבל כי:
לכן לפי טענת העזר נקבל כי:


:<math>x_1+...+x_n = \frac{a_1+...+a_n}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}\geq n</math>
:<math>x_1+\cdots+x_n =\frac{a_1+\cdots+a_n}{\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}}\ge n</math>


ולכן <math>\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}\leq \frac{a_1+...+a_n}{n}</math> ושיוויון אם"ם <math>x_1=...=x_n=1</math>.
ולכן <math>\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}\le\frac{a_1+\cdots+a_n}{n}</math> ושוויון אם"ם <math>x_1=\cdots=x_n=1</math>.


כלומר שיוויון אם"ם <math>a_1=...=a_n=\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}</math>
כלומר שוויון אם"ם <math>a_1=\cdots=a_n=\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}</math>






כעת נציב את המספרים <math>\frac{1}{a_1},...,\frac{1}{a_n}</math> ונקבל כי:
כעת נציב את המספרים <math>\frac{1}{a_1},\ldots,\frac{1}{a_n}</math> ונקבל כי:


:<math>\sqrt[n]{\frac{1}{a_1}\cdots \frac{1}{a_n}}\leq \frac{\frac{1}{a_1}+...+\frac{1}{a_n}}{n}</math>
:<math>\sqrt[n]{\frac{1}{a_1}\cdots\frac{1}{a_n}}\le\frac{\frac{1}{a_1}+\cdots+\frac{1}{a_n}}{n}</math>


כלומר
כלומר


:<math>\frac{n}{\frac{1}{a_1}\cdots \frac{1}{a_n}}\leq \sqrt[n]{a_1\cdots a_n}</math>
:<math>\frac{n}{\frac{1}{a_1}\cdots\frac{1}{a_n}}\le\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}</math>
 
ושוויון אם"ם <math>\frac{1}{a_1}=\cdots=\frac{1}{a_n}</math>.
 
=משמעות הממוצעים=
נתון מלבן עם צלעות באורכים a,b. אנחנו רוצים למצוא 'ממוצע' של אורכי הצלעות, כלומר מספר אחד שיכול 'להחליף' את שניהם.
 
*אם חשוב לנו השטח, אנחנו בעצם מחפשים אורך x של צלע ריבוע ששטחו יהיה שווה לשטח המלבן. נקבל כמובן את '''הממוצע ההנדסי''' <math>x=\sqrt{ab}</math>.
 
*אם חשוב לנו ההיקף, אנחנו בעצם מחפשים אורך x של צלע ריבוע שהיקפו יהיה שווה להיקף המלבן. נקבל כמובן את '''הממוצע החשבוני''' <math>x=\frac{a+b}{2}</math>.
 
*ואם חשוב לנו השילוב בין השטח להיקף? בריבוע השטח חלקי ההיקף שווה לרבע הצלע. לכן אם רוצים לשמור על היחס בין השטח להיקף, אפשר לומר שהצלע 'הממוצעת' של המלבן היא 4 פעמים היחס בין השטח לבין ההיקף.
 
נקבל במקרה זה <math>x=4\cdot\frac{ab}{2(a+b)}=\frac{2ab}{a+b}=\frac{2}{\frac{1}{a}+\frac{1}{b}}</math>, הוא '''הממוצע ההרמוני'''.
 
 
נדגים את הממוצע ההרמוני בדרך נוספת:
 
נניח שהיום נסעתי לעבודה במהירות a וחזרתי הבייתה במהירות b (היו פקקים), כיצד נגדיר את המהירות הממוצעת של הנסיעה?
 
ובכן, מהירות * זמן = דרך. נסמן את המרחק בין ביתי לעבודה בx, לכן נסעתי בדרך לעבודה במשך זמן של <math>\frac{x}{a}</math>, וחזרתי בזמן של <math>\frac{x}{b}</math>.
 
אם כך, המהירות הכוללת של הדרך הכפולה שעברתי היא <math>\frac{2x}{\frac{x}{a}+\frac{x}{b}}</math> וזה שוב הממוצע ההרמוני.
 


ושיוויון אם"ם <math>\frac{1}{a_1}=...=\frac{1}{a_n}</math>.
הערה: ניתן להכליל את כל הדוגמאות הללו עבור n מספרים.


=שימושים=
=שימושים=
שורה 76: שורה 104:
יהיו מלבן וריבוע בעלי שטח זהה, אזי היקף המלבן גדול מהיקף הריבוע.
יהיו מלבן וריבוע בעלי שטח זהה, אזי היקף המלבן גדול מהיקף הריבוע.


נסמן את שטח הצורות בs, ואת צלעות המלבן ב<math>a\neq b</math>.
נסמן את שטח הצורות ב‏־s, ואת צלעות המלבן ב<math>a\ne b</math>.
 
אזי היקף המלבן הוא <math>2(a+b)</math> ואילו היקף הריבוע הוא <math>4\sqrt{s}</math>.
 
לפי אי־שוויון הממוצעים נקבל כי:
:<math>2(a+b)=4\frac{a+b}{2}>4\sqrt{ab}=4\sqrt{s}</math>
 
====הכללה למקרה ה־n־ממדי====
סכום הצלעות (פאות מממד 1) של תיבה תלת‏־ממדית היא <math>4(a+b+c)</math> ומתקיים כי
:<math>4(a+b+c)=12\cdot\frac{a+b+c}{3}>12\sqrt[3]{abc}</math>
ואילו <math>12\sqrt[3]{abc}</math> הוא סכום הצלעות של הקוביה התלת־ממדית בעלת אותו השטח כמו התיבה.
 


אזי היקף המלבן הינו <math>2(a+b)</math> ואילו היקף הריבוע הינו <math>4\sqrt{s}</math>.
כעת עבור תיבה n־ממדית, סכום הצלעות הוא <math>2^{n-1}(a_1+\cdots+a_n)</math>,


לפי אי שיוויון הממוצעים נקבל כי:
אכן, צלע היא המעבר בציר i מ־0 ל־<math>a_i</math> כאשר כל שאר הצירים קבועים באחד הקצוות שלהם.


:<math>2(a+b)=4\frac{a+b}{2}>4\sqrt{ab}=4\sqrt{s}</math>
:<math>2^{n-1}(a_1+\cdots+a_n)=n2^{n-1}\cdot\frac{a_1+\cdots+a_n}{n}>n2^{n-1}\cdot\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}</math>
 
אורך הצלע של הקוביה ה־n־מימדית בעלת שטח זהה לתיבה הוא <math>\sqrt[n]{a_1\cdots a_n}</math>, וכמות הצלעות הינה <math>n2^{n-1}</math>.


לכן שוב קיבלנו שסכום הצלעות התיבה גדול מסכום צלעות הקוביה.


===היקפי ריבוע ומשולש בעלי שטח זהה===
===היקפי ריבוע ומשולש בעלי שטח זהה===
שורה 89: שורה 131:


נביט בבניית העזר הבאה:
נביט בבניית העזר הבאה:
[[קובץ:AM-GM-trangle-square.png|1500px]]
[[קובץ:AM-GM-trangle-square.png|1000px]]


(נבנה באמצעות [https://www.geogebra.org/graphing גאוגברה].)
(נבנה באמצעות [https://www.geogebra.org/graphing גאוגברה].)


שטח המשולש זהה לשטח המלבן ושניהם שווים ל<math>\frac{h\cdot a}{2}</math>.
שטח המשולש זהה לשטח המלבן ושניהם שווים ל־<math>\frac{h\cdot a}{2}</math>.


היקף המשולש הינו <math>a+b+c</math> והיקף המלבן <math>2(h+\frac{a}{2})=2h+a</math>, שהוא כאמור גדול מהיקף הריבוע (או שווה לו במקרה ש<math>h=\frac{a}{2}</math>).
היקף המשולש הוא <math>a+b+c</math> והיקף המלבן <math>2(h+\frac{a}{2})=2h+a</math>, שהוא כאמור גדול מהיקף הריבוע (או שווה לו במקרה <math>h=\frac{a}{2}</math>).


כעת צלעות המשלוש גדולות או שווה לגובה, ולפחות אחת מהן גדולה ממש (במקרה שמדובר במשולש ישר זוית, הגובה שווה לאחת הצלעות).
כעת צלעות המשלוש גדולות או שווה לגובה, ולפחות אחת מהן גדולה ממש (במקרה שמדובר במשולש ישר זוית, הגובה שווה לאחת הצלעות).


:<math>a+b+c>h+h+a = 2h+a</math>
:<math>a+b+c>h+h+a=2h+a</math>
 


===המחשה גאומטרית===


===המחשה גאומטרית לשלושת הממוצעים עבור 2 מספרים===
נביט בשרטוט הבא:
נביט בשרטוט הבא:
[[קובץ:AM-GM-geometric.png|1500px]]
[[קובץ:AM-GM-geometric.png|1000px]]


(נבנה באמצעות [https://www.geogebra.org/graphing גאוגברה].)
(נבנה באמצעות [https://www.geogebra.org/graphing גאוגברה].)
שורה 126: שורה 167:


ולכן <math>CF=\frac{CD^2}{CO}=\frac{ab}{\frac{a+b}{2}}=\frac{2}{\frac{1}{a}+\frac{1}{b}}</math> הרי הוא הממוצע ההרמוני.
ולכן <math>CF=\frac{CD^2}{CO}=\frac{ab}{\frac{a+b}{2}}=\frac{2}{\frac{1}{a}+\frac{1}{b}}</math> הרי הוא הממוצע ההרמוני.
===משולש שווה צלעות===
יהי משולש בעל צלעות באורך a,b,c.
הוכיחו כי המשולש שווה צלעות אם ורק אם <math>\frac{a}{b} + \frac{b}{c} + \frac{c}{a} =3</math>.
ראשית, <math>\sqrt[3]{\frac{a}{b} \cdot \frac{b}{c} \cdot \frac{c}{a}}\leq \frac{\frac{a}{b} + \frac{b}{c} + \frac{c}{a}}{3}</math> ושיוויון אם"ם כולם שווים.
לכן <math>\frac{a}{b} + \frac{b}{c} + \frac{c}{a} \geq 3</math> ושיוויון רק אם <math>\frac{a}{b} = \frac{b}{c} = \frac{c}{a}=1</math>, כלומר <math>a=b=c</math>


==כלל המנה==
==כלל המנה==
שורה 145: שורה 198:
נסמן <math>M=|a_1-L|+...+|a_{n_1}-L|</math>.
נסמן <math>M=|a_1-L|+...+|a_{n_1}-L|</math>.


אזי <math>\left|\frac{a_1+...+a_n}{n}-L\right| = \left|\frac{(a_1-L)+...+(a_n-L)}{n}\right|\leq \frac{M+(n-n1)\frac{\varepsilon}{2}}{n}\leq\frac{M+n\frac{\varepsilon}{2}}{n}</math>
אזי <math>\left|\frac{a_1+...+a_n}{n}-L\right| = \left|\frac{(a_1-L)+...+(a_n-L)}{n}\right|\leq \frac{M+(n-n_1)\frac{\varepsilon}{2}}{n}\leq\frac{M+n\frac{\varepsilon}{2}}{n}</math>


נבחר <math>n_2>n_1</math> כך שלכל <math>n>n_2</math> מתקיים כי <math>\frac{M}{n}<\frac{\varepsilon}{2}</math>.
נבחר <math>n_2>n_1</math> כך שלכל <math>n>n_2</math> מתקיים כי <math>\frac{M}{n}<\frac{\varepsilon}{2}</math>.
שורה 165: שורה 218:


וביחד נקבל כי לכל <math>n>n_2</math> מתקיים <math>\frac{a_1+...+a_n}{n}>M</math>
וביחד נקבל כי לכל <math>n>n_2</math> מתקיים <math>\frac{a_1+...+a_n}{n}>M</math>


===הממוצע ההרמוני===
===הממוצע ההרמוני===
שורה 220: שורה 272:
לכן בעצם <math>\sqrt[n]{a_n}\to L</math> כפי שרצינו.
לכן בעצם <math>\sqrt[n]{a_n}\to L</math> כפי שרצינו.


==ביבליוגרפיה==
 
==המספר e==
 
נוכיח כי הסדרה <math>a_n=\left(1+\frac{1}{n}\right)^n</math> מונוטונית עולה ממש.
 
 
נחשב (סתם ככה בלי תירוצים נוספים) ממוצע הנדסי וחשבוני בין n+1 המספרים החיוביים הבאים (כי מותר, אז למה לא).
 
:<math>x_1=(1+\frac{1}{n}),x_2=(1+\frac{1}{n}),...,x_n=(1+\frac{1}{n}),x_{n+1}=1</math>
 
 
לפי אי שיוויון הממוצעים (שהוא נכון תמיד, גם למספרים שבחרנו ככה באופן חסר אחריות), כיוון שלא מדובר במספרים שווים, הממוצע ההנדסי קטן ממש מהממוצע החשבוני:
 
 
:<math>\sqrt[n+1]{\left(1+\frac{1}{n}\right)^n}<\frac{\left(1+\frac{1}{n}\right)+...+\left(1+\frac{1}{n}\right)+1}{n+1}=\frac{n+2}{n+1}=1+\frac{1}{n+1}</math>
 
ולכן
 
:<math>\left(1+\frac{1}{n}\right)^n<\left(1+\frac{1}{n+1}\right)^{n+1}</math>
 
 
 
נוכיח כי הסדרה <math>b_n=\left(1+\frac{1}{n}\right)^{n+1}</math> מונוטונית יורדת ממש.
 
 
באופן דומה, נשווה בין הממוצע ההרמוני לממוצע ההנדסי של n+2 המספרים הבאים:
 
 
:<math>x_1=(1+\frac{1}{n}),x_2=(1+\frac{1}{n}),...,x_{n+1}=(1+\frac{1}{n}),x_{n+2}=1</math>
 
 
ונקבל:
 
 
:<math>\sqrt[n+2]{\left(1+\frac{1}{n}\right)^{n+1}}> \frac{n+2}{\frac{1}{\left(1+\frac{1}{n}\right)} + ...+\frac{1}{\left(1+\frac{1}{n}\right)}+1 }</math>
 
 
:<math>\left(1+\frac{1}{n}\right)^{n+1}> \left(\frac{n+2}{\frac{n+1}{1+\frac{1}{n}}+1}\right)^{n+2} = \left(\frac{n+2}{\frac{n+1}{\frac{n+1}{n}}+1}\right)^{n+2} =\left(\frac{n+2}{n+1}\right)^{n+2} =
\left(1+\frac{1}{n+1}\right)^{n+2}</math>
 
 
 
 
לכן סה"כ לכל <math>n</math> מתקיים כי <math>a_1<a_n<b_n<b_1</math> ושתי הסדרות מונוטוניות וחסומות ולכן מתכנסות.
 
'''נגדיר''' את המספר e להיות הגבול של הסדרה <math>a_n</math>.
 
לכן <math>b_n=a_n\left(1+\frac{1}{n}\right)\to e\cdot 1 = e</math>
 
ומתקיים לכל n כי <math>a_n<e<b_n</math>.
 
למשל עבור n=1 מקבלים כי <math>2<e<4</math>.
 
==אי שיוויון ברנולי==
 
יהי <math>\epsilon>-1</math>, אזי לכל <math>n\in\mathbb{N}</math> מתקיים כי <math>\left(1+\epsilon\right)^n\geq 1+n\cdot \epsilon</math>
 
אמנם לא מסובך במיוחד להוכיח את אי שיוויון ברנולי באינדוקציה, אנחנו נוכיח אותו באמצעות אי שיוויון הממוצעים.
 
למעשה באמצעות אי שיוויון הממוצעים, נוכיח גרסא רציונלית של אי השיוויון:
:אם <math>\frac{m}{n}\geq 1</math> אזי <math>\left(1+\epsilon\right)^{\frac{m}{n}}\geq 1 + \frac{m}{n}\cdot \epsilon</math>
 
 
ראשית, אם <math>1+\frac{m}{n}\cdot\epsilon <0</math> אי השיוויון ברור.
 
לכן נניח כי <math>1+\frac{m}{n}\cdot\epsilon\geq 0</math>.
 
 
לכן אי השיוויון שקול ל
 
:<math>1+\epsilon\geq \sqrt[m]{\left(1+\frac{m}{n}\epsilon\right)^n}</math>
 
כעת
 
:<math>\sqrt[m]{\left(1+\frac{m}{n}\epsilon\right)^n\cdot 1^{m-n}}\leq \frac{n\cdot (1+\frac{m}{n}\epsilon) + (m-n)}{m} = 1+\epsilon</math>
 
 
===שימוש באי שיוויון ברנולי===
יהי <math>a>1</math> אזי <math>a^n\to \infty</math>.
 
נסמן <math>a=1+\epsilon</math>, כאשר <math>\epsilon>0</math>.
 
לכן <math>a^n=(1+\epsilon)^n\geq 1+n\epsilon\to \infty</math>.
 
 
 
יהי <math>0<a<1</math> אזי <math>a^n\to 0</math>.
 
כיוון ש <math>0<a<1</math> נובע כי <math>\frac{1}{a}>1</math>.
 
לכן, <math>a^n = \frac{1}{\left(\frac{1}{a}\right)^n}\to \frac{1}{\infty}=0</math>
 
 
==אי שיוויון קושי-שוורץ==
 
===עבור <math>\mathbb{R}^n</math>===
לכל <math>a_1,...,a_n,b_1,...,b_n\in\mathbb{R}</math> מתקיים
:<math>|a_1b_1+...+a_nb_n|\leq \sqrt{a_1^2+...+a_n^2}\sqrt{b_1^2+...+b_n^2}</math>
 
קל לראות שמספיק להוכיח את הטענה למספרים אי שליליים, וכך נעשה.
 
ראשית, אם נציב את <math>x^2,y^2</math> באי שיוויון הממוצעים נקבל <math>xy\leq \frac{x^2+y^2}{2}</math>.
 
לכן,
 
:<math>\sum_{k=1}^n x_ky_k\leq \frac{\sum_{k=1}^nx_k^2 + \sum_{k=1}^ny_k^2}{2}</math>
 
כעת נציב <math>x_k=\frac{a_k}{\sqrt{a_1^2+...+a_n^2}}</math> ו<math>y_k=\frac{b_k}{\sqrt{b_1^2+...+b_n^2}}</math> לכל k ונקבל
:<math>\frac{\sum_{k=1}^n a_kb_k}{\sqrt{a_1^2+...+a_n^2}\sqrt{b_1^2+...+b_n^2}}\leq 1</math>
 
וזהו בדיוק אי שיוויון קושי שוורץ.
 
 
===עבור מכפלה פנימית ממשית===
האם אותה הוכחה מתרגמת עבור מכפלה פנימית '''ממשית''' כללית?
 
ובכן,
:<math>\langle v-w,v-w \rangle\geq 0</math>
 
ולכן
:<math>\langle v,w \rangle \leq \frac{\langle v,v \rangle + \langle w,w \rangle}{2}</math>
 
שזה אנלוגי לאי שיוויון הממוצעים.
 
נציב את הנרמול של הוקטורים, ונקבל:
 
:<math>\langle \frac{v}{||v||},\frac{w}{||w||} \rangle \leq 1</math>
 
ולכן <math>\langle v,w\rangle \leq ||v||\cdot ||w||</math>
 
ע"י הצבה של <math>-v</math>, נקבל
 
:<math>-\langle v,w\rangle \leq ||v||\cdot ||w||</math>
 
וביחד סה"כ קיבלנו את אי שיוויון קושי-שוורץ:
 
:<math>|\langle v,w\rangle| \leq ||v||\cdot ||w||</math>
 
===עבור מכפלה פנימית מרוכבת===
 
נתחיל מאי השיוויון
:<math>\langle v-w,v-w \rangle\geq 0</math>
 
אך הפעם נקבל
 
:<math>Re(\langle v,w \rangle) \leq \frac{\langle v,v \rangle + \langle w,w \rangle}{2}</math>
 
על ידי הצבת הוקטורים המנורמלים נקבל את אי השיוויון החלש יותר:
 
:<math>Re(\langle v,w \rangle)\leq ||v||\cdot ||w||</math>
 
נשים לב כי
 
:<math>Re(\langle v,\langle v,w \rangle w \rangle) = Re(\overline{\langle v,w \rangle}\langle v,w \rangle) = |\langle v,w \rangle|^2</math>
 
כיוון שהערך המוחלט הוא מספר ממשי.
 
לכן,
:<math>|\langle v,w \rangle|^2=Re(\langle v,\langle v,w \rangle w \rangle) \leq ||v||\cdot ||\langle v,w \rangle w|| = ||v||\cdot ||w|| \cdot |\langle v,w \rangle|</math>
 
ושוב קיבלנו את אי שיוויון קושי שוורץ, כפי שרצינו.
 
=ביבליוגרפיה=
*אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, בנו ארבל.
*אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, בנו ארבל.
*The Cauchy-Schwarz Master Class, J. Michael Steele.
*The Cauchy-Schwarz Master Class, J. Michael Steele.

גרסה אחרונה מ־17:28, 31 באוקטובר 2021

"נהוג לומר כי אם פותרים בעיה מסוימת אחת באופן מסוים אז זה תיחכום, ואם פותרים שתיים בעזרת אותו רעיון אז זו כבר שיטה."

(אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, פרופ' בנו ארבל.)



אי־שוויון הממוצעים

יהיו מספרים חיוביים 0<a1,,anR אזי:

n1a1++1ana1anna1++ann

כאשר משמאל מופיע הממוצע ההרמוני, במרכז הממוצע ההנדסי (גאומטרי) ומימין הממוצע החשבוני (אלגברי).

שיוויון מתקיים אם ורק אם כל המספרים שווים a1==an.


טענת עזר

ראשית, נוכיח את הטענה הבאה:

יהיו x1,,xn ממשיים חיוביים המקיימים x1xn=1.
אזי x1++xnn, ושיוויון מתקיים אם ורק אם כולם שווים 1.

עבור n=1 הטענה טריוויאלית.

יהי n עבורו הטענה נכונה, ונוכיח אותה עבור n+1.

יהיו x1xn+1 ממשיים חיוביים המקיימים x1xn+1=1.

כיוון ש־x1 הוא המספר הקטן ביותר, ואילו xn+1 הוא המספר הגדול ביותר נובע כי x11 ואילו xn+11.


נסמן x1xn+1=yn, אזי x2xnyn=1, ולפי הנחת האינדוקציה מתקיים כי x2++xn+ynn ושוויון אם"ם כולם שווים 1.

לכן אם נוכיח x1++xn+1x2++xn+x1xn+1+1, נקבל x1++xn+1n+1.


כעת נוכיח את אי־השוויון הרצוי

x1++xn+1x2++xn+x1xn+1+1.

זה נכון אם"ם

x1+xn+1x1xn+1+1

זה שקול לאי־שוויון

(x11)(xn+11)0

הוא נכון כיוון שx11 ואילו xn+11.


כעת שוויון x1++xn+1=n+1 גורר כי x1++xn+1=x2++xn+x1xn+1+1=n+1 ולכן (x11)(xn+11)=0.

לכן xn+1=1 או x1=1.

אם xn+1=1 כיוון שהוא הגדול מבין המספרים ומכפלתם היא 1, נובע כי x1==xn=1. באופן דומה אם x1=1 גם כל המספרים שווים 1.

הוכחת אי־שיוויון הממוצעים

נגדיר xi=aia1ann ונבחין כי:

x1xn=a1a1annana1ann=1

לכן לפי טענת העזר נקבל כי:

x1++xn=a1++ana1annn

ולכן a1anna1++ann ושוויון אם"ם x1==xn=1.

כלומר שוויון אם"ם a1==an=a1ann


כעת נציב את המספרים 1a1,,1an ונקבל כי:

1a11ann1a1++1ann

כלומר

n1a11ana1ann

ושוויון אם"ם 1a1==1an.

משמעות הממוצעים

נתון מלבן עם צלעות באורכים a,b. אנחנו רוצים למצוא 'ממוצע' של אורכי הצלעות, כלומר מספר אחד שיכול 'להחליף' את שניהם.

  • אם חשוב לנו השטח, אנחנו בעצם מחפשים אורך x של צלע ריבוע ששטחו יהיה שווה לשטח המלבן. נקבל כמובן את הממוצע ההנדסי x=ab.
  • אם חשוב לנו ההיקף, אנחנו בעצם מחפשים אורך x של צלע ריבוע שהיקפו יהיה שווה להיקף המלבן. נקבל כמובן את הממוצע החשבוני x=a+b2.
  • ואם חשוב לנו השילוב בין השטח להיקף? בריבוע השטח חלקי ההיקף שווה לרבע הצלע. לכן אם רוצים לשמור על היחס בין השטח להיקף, אפשר לומר שהצלע 'הממוצעת' של המלבן היא 4 פעמים היחס בין השטח לבין ההיקף.

נקבל במקרה זה x=4ab2(a+b)=2aba+b=21a+1b, הוא הממוצע ההרמוני.


נדגים את הממוצע ההרמוני בדרך נוספת:

נניח שהיום נסעתי לעבודה במהירות a וחזרתי הבייתה במהירות b (היו פקקים), כיצד נגדיר את המהירות הממוצעת של הנסיעה?

ובכן, מהירות * זמן = דרך. נסמן את המרחק בין ביתי לעבודה בx, לכן נסעתי בדרך לעבודה במשך זמן של xa, וחזרתי בזמן של xb.

אם כך, המהירות הכוללת של הדרך הכפולה שעברתי היא 2xxa+xb וזה שוב הממוצע ההרמוני.


הערה: ניתן להכליל את כל הדוגמאות הללו עבור n מספרים.

שימושים

דוגמאות גאומטריות

היקפי מלבן וריבוע בעלי שטח זהה

יהיו מלבן וריבוע בעלי שטח זהה, אזי היקף המלבן גדול מהיקף הריבוע.

נסמן את שטח הצורות ב‏־s, ואת צלעות המלבן בab.

אזי היקף המלבן הוא 2(a+b) ואילו היקף הריבוע הוא 4s.

לפי אי־שוויון הממוצעים נקבל כי:

2(a+b)=4a+b2>4ab=4s

הכללה למקרה ה־n־ממדי

סכום הצלעות (פאות מממד 1) של תיבה תלת‏־ממדית היא 4(a+b+c) ומתקיים כי

4(a+b+c)=12a+b+c3>12abc3

ואילו 12abc3 הוא סכום הצלעות של הקוביה התלת־ממדית בעלת אותו השטח כמו התיבה.


כעת עבור תיבה n־ממדית, סכום הצלעות הוא 2n1(a1++an),

אכן, צלע היא המעבר בציר i מ־0 ל־ai כאשר כל שאר הצירים קבועים באחד הקצוות שלהם.

2n1(a1++an)=n2n1a1++ann>n2n1a1ann

אורך הצלע של הקוביה ה־n־מימדית בעלת שטח זהה לתיבה הוא a1ann, וכמות הצלעות הינה n2n1.

לכן שוב קיבלנו שסכום הצלעות התיבה גדול מסכום צלעות הקוביה.

היקפי ריבוע ומשולש בעלי שטח זהה

יהיו משולש וריבוע בעלי שטח זהה, אזי היקף המשולש גדול מהיקף הריבוע.

נביט בבניית העזר הבאה: AM-GM-trangle-square.png

(נבנה באמצעות גאוגברה.)

שטח המשולש זהה לשטח המלבן ושניהם שווים ל־ha2.

היקף המשולש הוא a+b+c והיקף המלבן 2(h+a2)=2h+a, שהוא כאמור גדול מהיקף הריבוע (או שווה לו במקרה h=a2).

כעת צלעות המשלוש גדולות או שווה לגובה, ולפחות אחת מהן גדולה ממש (במקרה שמדובר במשולש ישר זוית, הגובה שווה לאחת הצלעות).

a+b+c>h+h+a=2h+a


המחשה גאומטרית לשלושת הממוצעים עבור 2 מספרים

נביט בשרטוט הבא: AM-GM-geometric.png

(נבנה באמצעות גאוגברה.)

נניח כי אורך הקטע AD הינו a ואורך הקטע DB הינו b.

הנקודה O הינה מרכז המעגל, שרדיוסו a+b2 הרי הוא הממוצע החשבוני.

נרים את הגובה CD.

נשים לב כי הזוית C היא ישרה כיוון שהיא מונחת על הקוטר, ולכן המשולשים ADC ו CDB דומים.

מכאן CDDB=CDAD.

לכן CD2=ab וקיבלנו ש CD=ab הרי הוא הממוצע ההנדסי.

לבסוף, נעביר גובה DF, ונקבל כי המשולשים CFD ו CDO דומים.

לכן CFCD=CDCO

ולכן CF=CD2CO=aba+b2=21a+1b הרי הוא הממוצע ההרמוני.


משולש שווה צלעות

יהי משולש בעל צלעות באורך a,b,c.

הוכיחו כי המשולש שווה צלעות אם ורק אם ab+bc+ca=3.


ראשית, abbcca3ab+bc+ca3 ושיוויון אם"ם כולם שווים.

לכן ab+bc+ca3 ושיוויון רק אם ab=bc=ca=1, כלומר a=b=c

כלל המנה

תהי סדרה חיובית 0<an כך ש an+1anL אזי annL.

הממוצע החשבוני

תהי סדרה anL אזי a1+...+annL.

כלומר הממוצע החשבוני של סדרה מתכנסת במובן הרחב, מתכנס לאותו הגבול.


הוכחה עבור LR:

יהי ε>0.

קיים n1 כך שלכל n>n1 מתקיים כי |anL|<ε2

נסמן M=|a1L|+...+|an1L|.

אזי |a1+...+annL|=|(a1L)+...+(anL)n|M+(nn1)ε2nM+nε2n

נבחר n2>n1 כך שלכל n>n2 מתקיים כי Mn<ε2.

סה"כ, לכל n>n2 מתקיים כי |a1+...+annL|<ε כפי שרצינו.


הוכחה עבור L=:

יהי M>0.

קיים n1 כך שלכל n>n1 מתקיים כי an>2M.

נסמן x=a1+...+an1.

אזי a1+...+ann>x+(nn1)2Mn=2M+xn1n

נבחר n2>n1 כך שלכל n>n2 מתקיים כי xn1n>M

וביחד נקבל כי לכל n>n2 מתקיים a1+...+ann>M

הממוצע ההרמוני

תהי סדרה 0<anL אזי n1a1+...+1anL

כלומר הממוצע ההרמוני של סדרה מתכנסת במובן הרחב, מתכנס לאותו הגבול.

שימו לב שדרשנו שהסדרה חיובית, אחרת ייתכן צמצום שיוביל לאפס במכנה.


הוכחה עבור 0LR:

anL, לכן 1an1L.

לכן 1a1+...+1ann1L

ולכן n1a1+...+1anL


הוכחה עבור L=0:

1an

לכן 1a1+...+1ann

ולכן n1a1+...+1an0


הוכחה עבור L=:

1an0

לכן 0<1a1+...+1ann0

ולכן n1a1+...+1an


הממוצע ההנדסי

לפי אי שיוויון הממוצעים, נובע כי אם 0<anL אזי a1annL


הוכחת כלל המנה

תהי סדרה חיובית 0<an כך ש an+1anL.

נגדיר את הסדרה bn ע"י b1=a1 ולכל n>1 מתקיים bn=anan1

לכן הממוצע ההנדסי של הסדרה bn מקיים

a1a2a1a3a2anan1nL

לכן בעצם annL כפי שרצינו.


המספר e

נוכיח כי הסדרה an=(1+1n)n מונוטונית עולה ממש.


נחשב (סתם ככה בלי תירוצים נוספים) ממוצע הנדסי וחשבוני בין n+1 המספרים החיוביים הבאים (כי מותר, אז למה לא).

x1=(1+1n),x2=(1+1n),...,xn=(1+1n),xn+1=1


לפי אי שיוויון הממוצעים (שהוא נכון תמיד, גם למספרים שבחרנו ככה באופן חסר אחריות), כיוון שלא מדובר במספרים שווים, הממוצע ההנדסי קטן ממש מהממוצע החשבוני:


(1+1n)nn+1<(1+1n)+...+(1+1n)+1n+1=n+2n+1=1+1n+1

ולכן

(1+1n)n<(1+1n+1)n+1


נוכיח כי הסדרה bn=(1+1n)n+1 מונוטונית יורדת ממש.


באופן דומה, נשווה בין הממוצע ההרמוני לממוצע ההנדסי של n+2 המספרים הבאים:


x1=(1+1n),x2=(1+1n),...,xn+1=(1+1n),xn+2=1


ונקבל:


(1+1n)n+1n+2>n+21(1+1n)+...+1(1+1n)+1


(1+1n)n+1>(n+2n+11+1n+1)n+2=(n+2n+1n+1n+1)n+2=(n+2n+1)n+2=(1+1n+1)n+2



לכן סה"כ לכל n מתקיים כי a1<an<bn<b1 ושתי הסדרות מונוטוניות וחסומות ולכן מתכנסות.

נגדיר את המספר e להיות הגבול של הסדרה an.

לכן bn=an(1+1n)e1=e

ומתקיים לכל n כי an<e<bn.

למשל עבור n=1 מקבלים כי 2<e<4.

אי שיוויון ברנולי

יהי ϵ>1, אזי לכל nN מתקיים כי (1+ϵ)n1+nϵ

אמנם לא מסובך במיוחד להוכיח את אי שיוויון ברנולי באינדוקציה, אנחנו נוכיח אותו באמצעות אי שיוויון הממוצעים.

למעשה באמצעות אי שיוויון הממוצעים, נוכיח גרסא רציונלית של אי השיוויון:

אם mn1 אזי (1+ϵ)mn1+mnϵ


ראשית, אם 1+mnϵ<0 אי השיוויון ברור.

לכן נניח כי 1+mnϵ0.


לכן אי השיוויון שקול ל

1+ϵ(1+mnϵ)nm

כעת

(1+mnϵ)n1mnmn(1+mnϵ)+(mn)m=1+ϵ


שימוש באי שיוויון ברנולי

יהי a>1 אזי an.

נסמן a=1+ϵ, כאשר ϵ>0.

לכן an=(1+ϵ)n1+nϵ.


יהי 0<a<1 אזי an0.

כיוון ש 0<a<1 נובע כי 1a>1.

לכן, an=1(1a)n1=0


אי שיוויון קושי-שוורץ

עבור Rn

לכל a1,...,an,b1,...,bnR מתקיים

|a1b1+...+anbn|a12+...+an2b12+...+bn2

קל לראות שמספיק להוכיח את הטענה למספרים אי שליליים, וכך נעשה.

ראשית, אם נציב את x2,y2 באי שיוויון הממוצעים נקבל xyx2+y22.

לכן,

k=1nxkykk=1nxk2+k=1nyk22

כעת נציב xk=aka12+...+an2 וyk=bkb12+...+bn2 לכל k ונקבל

k=1nakbka12+...+an2b12+...+bn21

וזהו בדיוק אי שיוויון קושי שוורץ.


עבור מכפלה פנימית ממשית

האם אותה הוכחה מתרגמת עבור מכפלה פנימית ממשית כללית?

ובכן,

vw,vw0

ולכן

v,wv,v+w,w2

שזה אנלוגי לאי שיוויון הממוצעים.

נציב את הנרמול של הוקטורים, ונקבל:

v||v||,w||w||1

ולכן v,w||v||||w||

ע"י הצבה של v, נקבל

v,w||v||||w||

וביחד סה"כ קיבלנו את אי שיוויון קושי-שוורץ:

|v,w|||v||||w||

עבור מכפלה פנימית מרוכבת

נתחיל מאי השיוויון

vw,vw0

אך הפעם נקבל

Re(v,w)v,v+w,w2

על ידי הצבת הוקטורים המנורמלים נקבל את אי השיוויון החלש יותר:

Re(v,w)||v||||w||

נשים לב כי

Re(v,v,ww)=Re(v,wv,w)=|v,w|2

כיוון שהערך המוחלט הוא מספר ממשי.

לכן,

|v,w|2=Re(v,v,ww)||v||||v,ww||=||v||||w|||v,w|

ושוב קיבלנו את אי שיוויון קושי שוורץ, כפי שרצינו.

ביבליוגרפיה

  • אסטרטגיות לפתרון בעיות מתמטיות, בנו ארבל.
  • The Cauchy-Schwarz Master Class, J. Michael Steele.