שינויים
/* 6 כללים\שיטות */
'''דוגמא:''' <math>x^3+x+1</math> אי פריק מעל <math>\mathbb{Z}_2</math> כי אין לו שורשים בשדה.
'''(3)''' ''' קריטריון אייזנשטיין''':
:יהי <math>C</math> חוג חילופי ו-<math>P</math> אידיאל ראשוני. יהי <math>f(x)=a_nx^n+\ldots+a_1x+a_0\in C[x]</math> כך ש:
:א. <math>a_n\notin P</math>
:ג. <math>a_n\in P\setminus P^2</math>
:אזי <math>f(x)</math> אי פריק ב-<math>C[x]</math>.
לרוב משתמשים בקריטריון אייזנשטיין יחד עם '''הלמה של גאוס''':
:יהי <math>C</math> תחום פריקות יחידה עם שדה שברים <math>F</math> ו-<math>f(x)\in C[x]</math> פולינום כך ש:
:א. המחלק המשותף המקסימלי של מקדמי <math>f</math> הוא 1.
'''דוגמא:''' <math>2x^5+6x^4+9x+3</math> אי פריק ב-<math>\mathbb{Q}[x]</math>. נשתמש בקריטריון אייזנשטיין עם <math>p=3</math> כדי להראות שהפולינום אי-פריק ב-<math>\mathbb{Z}[x]</math> ואז נשתמש בלמה של גאוס כדי להסיק שהפולינום אי פריק ב-<math>\mathbb{Q}[x]</math>.
'''(4):''' מעבר לשדה גדול יותר: נפרק את הפולינום מעל שדה גדול יותר מהשדה שלנו (בדרך כלל המרוכבים או הממשיים). אז ננסה לכפול את הגורמים שקיבלנו כדי לקבל פירוק מעל השדה שלנו. אם ניסינו את כל האפשרויות ונכשלנו, הפולינום אי פריק.
'''(5):''' אם השדה סופי ורוצים לפרק את <math>f(x)</math> אפשר לנסות לחלק את <math>f</math> בכל הפולינומים הראשוניים עד מעלה <math>\deg f/2</math> (כולל).
'''(6):''' כשכל השאר נכשל: אם הפולינום <math>f</math> הוא ב-<math>C[x]</math> ול-<math>C</math> יש אידיאל <math>P</math> כך שמעל <math>C/P</math> הפולינום <math>f</math> אי פריק, אז הוא גם אי פריק ב-<math>C[x]</math> (ממשיכים עם הלמה של גאוס).
'''דוגמא:''' <math>x^4+17x^3+2x^2+4x+5</math> הוא אי פריק מעל <math>\mathbb{Z}</math> כי מעל <math>\mathbb{Z}_2</math> הוא שווה לפולינום <math>x^4+x^3+1</math> וזה פולינום אי פריק (בדקו בעזרת (5)).
