שינויים
מדובר בבדיקה מייגעת ולא מתוחכמת, אבל כנראה שאין ברירה -- נבדוק את כל האפשרויות.
נזכור ראשית שהחזקה של הגורם <math>\ x-2</math> בפולינום המינימלי של A היא כגודל = גודל הבלוק הגדול ביותר המתאים לע"ע 2 בצורת ז'ורדן של המטריצה=1; לכן מופיע בלוק ז'ורדן של 2 מסדר 1. אבל הריבוי האלגברי של הע"ע 2 בפולינום האופייני הוא = סכום הגדלים של הבלוקים המתאימים ל- 2 בצורת ז'ורדן=1, ולכן בכל צורות ז'ורדן האפשריות יש בדיוק בלוק אחד שמתאים ל-2, והוא מסדר 1.
1) עבור פ"מ <math>M_A(x)=x^{3}(x-1)^{3}(x-2)=p_A(x)</math>, צורת ז'ורדן נקבעת באופן יחיד.
3) עבור פ"מ <math>M_A(x)=x^{2}(x-1)^{3}(x-2)</math>, צורת ז'ורדן נקבעת באופן יחיד.
4) עבור פ"מ <math>M_A(x)=x^{2}(x-1)^{2}(x-2)</math>, צורת ז'ורדן נקבעת באופן יחיד.
5) עבור פ"מ <math>M_A(x)=x^{2}(x-1)(x-2)</math>, ישנן 2 אפשרויות לצורות ז'ורדן: השוני ביניהן הוא בבלוקים המתאימים לע"ע 1.
6) עבור פ"מ <math>M_A(x)=x(x-1)^{2}(x-2)</math>, ישנן 2 אפשרויות לצורות ז'ורדן: השוני ביניהן הוא בבלוקים המתאימים לע"ע 0.
בכך ענינו על סעיף ב'.
7) עבור פ"מ <math>M_A(x)=x^{3}(x-1)(x-2)</math>, צורת ז'ורדן נקבעת באופן יחיד.
8) עבור פ"מ <math>M_A(x)=x(x-1)^{3}(x-2)</math>, צורת ז'ורדן נקבעת באופן יחיד.
9) לבסוף, עבור הפ"מ <math>M_A(x)=x(x-1)(x-2)</math>, צורת ז'ורדן נקבעת באופן יחיד, שכן כל הבלוקים הם מסדר 1, והרי המספר של הבלוקים המתאימים לכל ע"ע נקבע חד-משמעית ע"י הפ"א.
