[[קובץ:תמונה 5.JPG|שמאל|350px250px]]
בתחילה, תופעות חשמליות ותופעות מגנטיות נחשבו בלתי תלויות אלה באלה. הקשר בין חשמל למגנטיות נתגלה ע"י ארסטד (Oersted) בשנת 1820. קיימת אגדה, לפיה הגילוי נעשה במהלך הרצאה, שארסטד ערך כדי להציג לסטודנטים את חוסר התלות בין חשמל למגנטיות. סטודנט מצטיין, שעקב בזהירות אחר הניסויים בהרצאה, שם לב לסטייה קטנה של מחט המצפן, כשמקרבים מצפן לתיל נושא זרם חשמלי. כך נתגלה, כי זרם חשמלי יוצר שדה מגנטי במרחב מסביב. כיום ידוע, כי שדה מגנטי נוצר ע"י זרם חשמלי, אף שזרם זה, לעיתים, אינו ניתן למדידה ישירה (כדוגמת השדה המגנטי של כדור-הארץ או של מגנט קבוע).
כאשר <math>\mu_0</math> - קבוע הנקרא פרמאביליות הריק, <math>n</math> - מספר הליפופים בסליל ליח' אורך, <math>I</math> - עוצמת הזרם בסליל. כל הגדלים יוצגו ביחידות של SI (טסלה, מטר, אמפר).
נעביר דרך הסליל זרם חילופין בתדירות <math>\omega</math> <math>I = I_0 \sin\omega t</math>, ממקור משתנה, הנמדד ע"י מולטימטר. במקרה זה השדה המגנטי בתוך הסליל יהיה <math>B = \mu_0 nI_0 \sin \omega t </math>.
<math>B = \mu_0 nI_0 \sin \omega t </math>. כאשר, <math>I_0</math> היא האמפליטודה של זרם החילופין בסליל.
בתוך הסולנואיד, סמוך למרכזו, נמקם סליל משני. השטף המגנטי העובר דרך סליל זה הוא:
<math>\Phi = BS = {{B \pi d^2} \over 4</math>