זכויות קבוצה מתייחסות בעיקר למיעוט מהסוג השני, כלומר למיעוט התרבותי, הדתי, הלאומי, האתני, והמשותף ביניהם הוא השאיפה לשמר את הייחוד.
במדינות הדמוקרטיות זכויות הקבוצה הן לא אחידות. קיימות 3 גישות ביחס להכרה בזכויותיהם של מיעוטים הרוצים לשמר את זהותם וצביונם:===זכויות הגישה הליברלית הקיצונית===זוהי גישה שאינה מכירה בזכויות ייחודיות של המיעוט וכופה על חבריו להטמע בחברה השלטת. המדיניות בגישה זו היא לדכא כל פלורליזם תרבותי ואתני - צרפת.===הגישה הליברלית המתונה===זוהי גישה שאינה מכירה בזכויות הייחודיות של קבוצות מיעוט, אך היא אינה כופה על המיעוטים להטמע בתרבות השלטת. הם יכולים להתארגן ולפעול, להקים ארגונים משלהם, מוסדות חינוך, אך המימון הוא לא מימון ממלכתי, אלא התקציב על ידי הקבוצה.===גישה המכירה בזכויות קבוצה בדמוקרטיה===המדינה מכירה בזכויות קבוצות המיעוט, היא מכירה בזכות של הקבוצה לשמור על קיומה וזהותה. המדינה מעניקה למיעוט אמצעים שיאפשרו לו לשמור על זהותו וברוב המדינות הללו זכויות אלו מובטחות בחוקה או בחוקים.====דוגמא -מדינת ישראל====מדינת ישראל נחשבת כמדינה המעניקה זכויות קבוצתיות. הזכויות הן:*מערכת חינוך אוטונומית, כלומר תכנית לימודים המתאימה לקבוצת המיעוט, מורים שמוכשרים ללמד קבוצת מיעוט, תכנית לימודים המאפשרת השתלבות באקדמיה*חופש לשון - שפת המיעוט היא תהיה השפה המדוברת והמוכרת במוסדות החינוך שלהם, לדוגמא בתי הספר של הערבים ושל הדרוזים מנוהלים בשפה הערבית*חופש דת - המדינה מאפשרת לכל עדה (קבוצת מיעוט) לקבל ימי שבתון על פי דתה, להקים מוסדות כגון בתי דין (לעדה הערבית לדוגמא), טקסי הנישואים על פי ועל ידי מנהיגי הדת שלהם, הכרה בפולחן הדת בגישה של הכרת זכויות קבוצה מדינת ישראל היא שמתקצבת את כל מה שקשור לזכויות הנ"ל.
==חובות האזרח==