בין הרמבם לריה"ל - הרצאה 3

חזרה

תזכורת

בשיעור שעבר, עסקנו בדובר הראשון שפגש מלך כוזר, פילוסוף. ודיברנו על פילוסופיה שהיא מעובדת ומשופרת ע"י פילוסופים ערבים. הפילוסוף פתר את חלומו של מלך כוזר בכך שאמר שהחלום חסר משמעות.

"כוונתך רצויה, מעשיך אינם רצויים." – מה שחשוב זו הכוונה ופחות המעשים! העיקר שתגיע לדרגה הגבוהה של הפילוסופיה, השכל הפועל, לגבי המעשים אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, זה לא משנה. תהיה יהודי, תהיה נוצרי.. זה לא משנה. השכל הפועל – השכל, המלאך, שכל נבדל/ נפרד מן החומר, שאחראי על כדור הארץ.

2 בעיות שניסו לפתור בעבר, שהובילו לשכל הפועל:

• אסטרונומית – ניסו להסביר את חידת הכוכבים

• אל אחד –

האידיאל הוא שהאדם יתלכד עם כדור הארץ. הנימוסים השכליים – נמוס זו מילה ביוונית. נימוסים שכליים, רציונליים. ללא קשר לדת. עד כאן שיעור שעבר.

תשובה לפילוסוף

הכוזרי אומר שדברי הפילוסוף אינם מספיקים לו, הוא משוכנע שחלומו (כוונתך... מעשייך...) יש לו משמעות. לדעתו לא רק הכוונה חשובה אלא גם המעשה! "והאמן לשניהם – זה דבר שלא יתכן אצל השכל" – לא יתכן ששני דברים סותרים יהיו צודקים. הוויכוח הוא על המעשה, האל הוא אותו אל, אבל הנוצרים והמוסלמים פועלים אחרת. ובמקרה כזה לא יתכן ששניהם יהיו צודקים. כל אחד מהם זיכה נפשו וכוונתו לאלוהים – כל אחד מהם מאמין באלוהים. וכל אחד מאמין שלא יתכן שהמעשים של השני רצויים בעיני הבורא. לפי הפילוסוף, גם הנוצרים וגם המוסלמים בסדר. והכוזרי אומר שזה לא יכול להיות! שהרי הם סותרים בעצם מעשיהם. הפילוסוף עונה- ההתנהגות של הפילוסופים היא הרבה יותר נקייה, שוות נפש, ועל כן "אין בדת הפילוסופים הריגת אחד מפני שמגמתם השכל" – אני כפילוסוף לא הייתי עושה לא את זה ולא את זה. (דת הפילוסופים = דת הנימוסים השכליים.) ענה לו הכוזרי – הכוזרי שמאמין בנבואה, ובחלומות, פונה אל הפילוסוף ולבעלי הדתות. ואומר – אילו היית צודק, הפילוסוף, היינו רואים שבין הפילוסופים מרובים הנביאים, אבל הנבואה בכלל לא קשורה לפילוסופיה! אלא אל בני הדתות. ועל כן אני יעזוב את דתך ואעבור אל דת הנצרות והאיסלם.

אמונת הנצרות

אדום- נצרות. ישמעאל-איסלם.

הכוזרי אומר שהוא יפנה לחקור את הנצרות ואת האיסלם, ולא את היהודים שכולם מואסים בהם.

הכוזרי מתחיל בנצרות וקורא לחכם נוצרי "ושאל אותו על חכמתו ומעשהו" כלומר, הבין שיש למעשים ערך לאחר הדיון עם הפילוסוף.. ואומר לו – אתה מאמין בבריאת העולם, באדם, בנח, ובאלוהים שמשגיח ונגלה לנביאיו וכו'. – לכאורה הדברים שכל דת בעצם מאמינה בהם. "ושכל המדברים צאצאי אדם " מדברים= חי מדבר, אדם.

הכוזרי אומר אני מאמינים בסיפורים המקראיים כי הם מקובלים, יש להם הרבה פרסום והתמדה בקרב רבים – מסורת מהימנה. עקרונו המפורסם של הנצרות – התגשמות האלוהות לבן אנוש, שמתעבר לו בתוך בתולה יהודייה שילדה אותו אנושי שפנימיותו אלוהית. ישו – האב הבן ורוח הקודש. והשילוש, הזה יש בו מן האחדות. זאת אומרת, בכך הנוצרים מאמינים בכך שהם מונותאיסטיים. ושוב הכוזרי חוזר לעמ"י – אלוהים נדבק בישראל עד שהם תלו את ישו, את המשיח. ואז עמ"י מתפלג ל-2. אלו שהולכים אחר ישו ואלו שלא. הרצויים – הנוצרים הראשונים. אעפ"י שאנו לא יהודים אנו יותר ראויים להיקרא בנ"י מפני שאנו הולכים אחרי דברי המשיח. וכן, יש לנו את 12 השליחים חבריו של המשיח שממלאים את מקומם של 12 השבטים. ובכל זאת עמ"י הלכו אחרי 12 השבטים "והיו כמחמצת לאומת הנוצרים" ואנו רואיים למעלת עמ"י---> והייתה לנו הגבורה והעוצמה בארצות. ובאה קריאה אוניברסלית להצטרף לנצרות ולרומם את המשיח ישו.. שאין ספק באמיתתה וכבר בא אונגליון (הברית החדשה)בדברי המחשיח – ואומר שלא בא לסתור את מצוות עמ"י אלא לחזקם ולאמצם.

הכוזרי ג' ס"ה : אבל חברי ישו הם המשעמדים הנכנסים בדת המעמדיה הטובלים בירדן. המשעמדים- מזכיר את המילה משומדים, שמד, השמדה. לא בטוח שזה בא אחד מהשני אבל יכול להיות שהמילה שעמד באה מיוחנן משעמדנא – יוחנן המטביל. כלומר, מי שעזב את היהדות לטובת הנצרות, הטבילו אותו.

המעמדיה – אמודאי. (צוללן) שוב יש את עניין ההטבלה.

תשובה לנוצרי

הכוזרי דוחה את הנוצרי כי הדת שלהם סותרת את ההיגיון.